Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 32]

Sh ( 3t ) עקל זה, סימי חיינו מששו כרוח נושכת כאוק פולח, •גלו נמו הבה — האם לא יהי לכ1 נליון עיציס אחרי ההתמדה והקיום? לא יסילה אד6 כמוהו אשר כן השלים את תכונותיו, ויכונן את לכו ליבשות הטנע. היכול יוכל לחזות כנועם חזיונות השיכוים האל מח3ינ׳ או אס יכיט כתמורת המראה אשד על פניו יחלוף, התחלה והתגלה, את החיים והרות, רכל* שיצלול כעופרת כרוח נכאה? — אמצה! רוח כהה זואטכעאופו כמצולת סנימיותיו׳ היא תעיר ההלבשה חיונית כקדכו מת אשר ישלוט נו הזע} שתקיף ממנו, בס מתפעל נו הידיעה המובכלת ני אמיתת עצמותנו איננה תלויה כממשלת הזמן׳ ולק העת והתמורה מתעללנה נו למראה עיניס — כמושב זה יתהלך עת הכציר כין טורי חזיונות הטנע— וכנח למיון זה יתכהל מקטב ישול צהרים, יחיד מקול עלים כלפי®, ויאמר כלכו כן יחליפו תמיל וכן יאכלו — התחלפו נא אתן תמונות הטכע היפה, בס אתה חיים צעיר! לן $ אל האדן אשר תראה ־־ רן יש כי נח לעמוד מאני מעדנת הזמן, החל וכלה— הלא תשאלו אח• אשה הנה הזה אשל יעמידני על דגלי? הלא תכינו נלכם כי הוא הנח והבכורה אשי ׳שדש זדע התושיה כנפשינו, כחלק ידיעתנו זו נשימה לנו עליה להכין את ימלון דמותנו עלי הזמן ותמורתו, הכס ניזקידה את גודל >{ןליגו כל התנלית והאחדית למה שנועדנו — ככל תקופות הזמנים ללוכ דמות מדאיהס תתעודד הטכע כיו ונס תעיר את העשתונות המשולבות עם מעלות המדיות נאשה אל אחותה, אשל על יד? אנחנו מאשליס את דומינו, שמחותיה נאמנות אין אנזכ — לכל גלגול הזמן יש סגולה מיוחלת היא תניע ותסב את דוחינו לננוס כשנימת הזמן להכין ולהשכיל כאופני׳ — הלב מלא על כל צדותיו כדנשת מודה וכהמית שמחה ממרגעת האכיכ אשד יפרוש טונו לעינינו כרוב הקוה ושפעת שעשוע ־־ האח מה תעלוז נתשינו אף גילת ורבן עת תקין הטנע משנת עולס, עת אשר תוריק כחלשים לנקיים ודנת ה' עד כלי 7י לנל חי, מה יפת כסתר לכנו, יקחנו לפתוח ציריו למען פינים נל הציודיס הנשגניס שמה, ולמען שנתאמ? נטנע הישרה להצליח איש חומר ההצלחה, אך זה חפצינו זה ישעיהו אשד ילכוד לכצו כל. לשננו אס — ועתה עת זו כמות הטנע תציג לפנינו מראות מוראות וננאלוס, ערום קולה כקול שדי תקרא גרו« נחה אל לנינו , לאסכאת פנינו אחורנית יאליל יאנוס להתאכל על המכוקה והמנולקה ועל שואה, ומשואה — ממעמקי לכנו ישא הארס המחקר,את עיניו על כל הנצניס האלם ־־־ ואם עכר מזה יתעצב על לנו ויאנח על שכיון הטנע הנאספה. יתיפח, ייכ3 גקיל יגון והמולה, אז נס כעני מזה יגביהנו הרעיון כמעוף שמחה בהזכירו את