Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 30]

0* ( 29 ) K2 עד כה המבוכה הביטה רוחה אלי המדמה להשקיט שאון גליו. גס הוא נח’מ!טפו, הולה עלי פשטו/ אף ברית נדת אתה, לבל יסור מני לילמישור, גס סר אלי משמעתה יהי, עלי יסודו מני מאסדימו ׳ ילכי לאורח אל — מות IJ! משה אלטאר הללי מיעניקויא 4444*444:44444444*4444ו4444444*4+4 44*44*44 רגשות לב אשר נתעוררו בקרבינו בימי הבציר בשנותה הטבע את טעמה, למען חוק בלבבינו יסוד האמונה ומעלות המריות* נעתק לרוב מן האדון תיירענרייך ־ הטבע אשר בימי האביב הנעיס תשמח לקדאמיכו בתקות ה ברנה, ובהבטחת הטולס הנצחי — הטנא אשר תפליא לעשות לעינינו את כל גדולות תפארת הק־ז — היא היא עתה התנצלה את עליה מעליה — ומחמלי ע־ן אשד נתקו לבינו, מהרה יתעלמו יאספו נגהס — מי זה יתבונן השתנות הכללית אשר סביב לנו— או מי יחזו פרמו איך נל שניות החמלה לאלפיהם, לאט לאט ממקומם יעתקו,בלתי אס נשקע ברוח עצית ¬י¬ עדנו לפני אתם אשל כתור האדם מתוארים! התיצבו נא הגידו ׳ מה זה יחוש לבנם עת אשל תחזינה עיניכם שלמות שוממות, נשקף הישימון על פני כריס-, נדם בחה׳ פרחי שרון אומללים, אשרות נובלים ענפיהם , וגס סל צללי צאליס — או ני תמישון לוחות קלות נושבות, המהעללות בשרידי כלילת היופי, הלא זה הוא לגשת אבל נבל עלי כליון ה,-!זיו ת חמולות אשר נגעו בפינות לבנם הלא יחרד לבכם ויתר ממקומו ■ כאשל תבדנון את שמחתכם בפנותה את ערפה ממכס לאמוד לה לני לשלום לני — אמנה! כן כולכם תבינו ני דוח אחל לנו, מלא מציורי הטנע האלה אשר על לבבנו יחדיו יתחקון, ואני מיליעמי האנושית על כן אומד ני הבל נל אלם כזב סלה-הנה כל רגשות הללו אשר נוע ינועו מיתרי לבינו בתקופת שנס זו הלא המה נצמלות עם דעיוניס נשגב ם, התבונה מספרת