Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 8]

»» ( ך) t« אליאב המכס יענם לעת רוח? שא נא עיניו ודאה שמס השוורים והפדות, העכוזים וסגלייס כלם נושאים קלניס נלאשיהס, למה ועל מה העמיס עליהס אלהיס העול ה;ה? א0*נדב ♦ אלהים נמנמה יסדם מגן הם למו נהס ינגחו צליהם ני . אמצו מהם אליאב♦ ומה יעשו חיתו אלן אשל אין להם קלן למחסה, האם לנז תהיינה? אבינלב ♦ אף אותם לא עז נ ס׳ אלה גלגליהם יחסיו ואלה נצפדניהס אלה נשניהם ואלה נזננותיהס * אליאב ♦ ולמה נגלע כאדם מהם? מלוע השלך לאלן גלי מגן ומחסה והיה נל מוצאו יהלגנו? א בינדב ♦ הלא זה הלנל אשר לנלתי: כיתרון האור מן החשך כן יתרון הנהמה מן האלם־ אליאב ♦ לא נן ידילי! הדעות לדנד * מה טוג ומה נעים נחלת האדם 1 מגלים נפלו לו ננעימיס י הנהמה מהאדן יצאה וכל ישעה רכל חפצה לק ממנה תצמחנה; כל ימי היותהתאנל ממדיה ותשנעמטונה ונמותהאנלזנלהמןהארן־ לנן הליקהאלהים להציל ממות נפשה; דחייה יאדן ימיה הם לבדם טונה ואשרה לק להם תנסיף וגס כלתה עיניה• לא נן האלם! מעשה ידי אלהיס הוא מה לו למגן וצנה? חנמת אלהים נקדנו והיא מחסהו׳ ואף ני ימות לא נמות יאנל ולא בשאול יגלה ני אם נמותז חייו יחלו׳ נמותו נא גלו־ לאה ילידי! נצלם אלהיס נעשה כאלם T אות היא לו לעולם נינו ונין יוצלו ־ י אבינדב♦ מה נמלצו אמלותין לחני הנה מעט הזה טעמתי ומאומה עיני; אך עול לא נעו הצללים נלס מעל דוחי ־ אמלומין אלה הנעימים תמול הנה לא ידע! ס מימי קדם קלמתה־ שאל נא לדור דאשון ־ דגיה אומדים לנפשם אינה? רק לשמע אזן ידענוך ויניס אשר האמינו נה אך נבוכו מה היא? אלה אמרו דוח היא ואלה אמלו עפל היא, אלה שמוה למיס ואלה לאש, ויש אמדו מלננת היא מאש ולוח או מעפל ומים אי מעפל ואש, לנן אמלו כלם נמות <ל נשל ממות נס היא * והנה לו יהי נלנלין, אם אלטיס התוה תו על האלם להגיד לו אשרו מלוע לו ילאוה נלמו? מלוע לא יאמינו נלס לקול האות הזה? ^ליאב♦ סמעתלנת לניס ותחלטהמהם לתתה נפי כל יושבי סלד ־־“ לשע נגנה אפגטנוע נצול דעתו ביון תאומן אין אלהים נל