Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 129]

המדמה viu זוית׳ ואין דורש ואין מבקש; הלא יצא כנגה צדקי לפניך׳ ובחנת ותדע׳ כי לא להתכבד בעיניי עם הארץ יבקש׳ ולא להרחיב את ׳גבולו יהאוה׳ ולא בקנאת אדם יעשה מעשהו׳ האיש אשר יבחר למנת חלקו מלאכת עבודה אשר אין ילה תובעין׳ והיא נמבזה ונמאסת בעיני בני דורו♦ ועתה ׳ קורא בצדק! אם לא חמדת הכבוד המדומה נבלי ׳ ומורי העירה׳ ולא אל בצעי היו עיני ולבי בהוציאי פרי עמלי החוצה׳ ופעלי פגול הוא לא ירצה׳ הון למקומו וחוץ לזמנו; אך לא בערה בקרבי קנאת אנשים׳ ומי יקנא במקום שאין אנשים? ואחרי אשר השלכתי את נפשי מנגד׳ ואלך מנגד לכל ההמון הרב: האף אין זאת׳ כי קנאתה' צבאות תעשה זאת? אך זאת אשר הרהיבה בנפשי עוז׳ ותאמר אלי: תה לך נרדם? איככה תוכל וראית באבדן מולדתך? חזק והתחזק לעמוד בפרץ׳ ואם עפר אהה לא הירא ולא החת׳ באשר ה׳ אתך׳ הבוחן כליותיך׳ וירך את כל מעשה ידיך: זאת עשה: הנבל וכנור העירה׳ יפונו מנגינותיךחולה׳ והיה כנגן המנגן׳ וראו כל עמ״י האח את יקר תפארת לשון אבותיהם׳ ויכלמו מעונותיהם׳ ודרשו אה שלום אמם השכולה והגלמודה׳ ירוצו אליה בלואר׳ יעשו שדי זקוניה׳ והיתה נושאת חן בעיני כל רואיה׳ החת אשר היתה שממה׳ עזובה ועלובה רוח ׳ וימרו בה הבנים ׳ ויפנו אליה ערף ולא פנים ׳ אין מחזיק בידה מכל בניס גדלה ׳ כבודה לכלמה יאהבון ריק יבקשו כזב סלה ♦ ןאיך אחריש אתאפק? ועצור במלין מי יוכל? וכדי בזיון וקצף׳ לעס הפכפך דרכו׳ אשר בימי הדעה׳ בהתקשר אפסי אח׳ בהתאכזר יושבי חלד׳ להרחיקו מדרכי אבותיו׳ להשכיחו חורת אלהיו׳ גוו נתן למכים׳ ורכושו למשסה׳ וכל בשרו למאכולה אש׳ וישם פניו כחלמיש׳ ממקומו לא