Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 119]

* הקדמה בקרב עמי בחורי חמי אוהבי תושיה׳ אשר צללו במים חדירים בכל דבר חכמת בינה׳ ושפת אבוחס היפה להםלזרה׳ וספרי אומתם נכרים המה להם♦ המעט בעיניהם הדר כבוד לשון יהודה׳ ותפארת רום מליצות הנביאים ושיר ה׳? לא כן ׳ לא כן 5 אפס כי לא בחנו הודם׳ ולא ראו את כבודם♦ ובאמת׳ מי האיש מכל אומה ולשון׳ אשר ידע לשון יהודה ׳ ולא נתן לה תודה׳ ולא דבר בכבודה? ומי האיש אשר נגע על חכו דבש ספרי הנבואה ושירי הקדש ככתבם וכלשונם׳ ולא הגדיל מעלתם על כל זולתם? והעדים על זה רבו למעלה׳ ולא יכילם ספר בפני עצמו" זה לנו היום שלש מאות שנה׳ אשר החלו גויי האח לתת לבס לשוננו׳ ומן אז ועד עתה לא חדלו חכמיהם לעמול בלמודה בכל מאמצי כחם׳ ולחשוף יערות דבש במעמקי סתריה׳ ובמצולות ספריה; והספרים אשר כתבו באלה׳ כבירים במספרם׳ כבדים בכמותם ׳ ונכבדים במעלתם: ואנחנו ♦ ♦ * אנחנו השלכנוה אחרי גונו! הלא נכלם? ונקל זאת בעיני׳ ועתה החרשתי׳ לו רק חרפה היא לנו; אפס כי מעוט הקריאה בספרי בני עמנו׳ אשר בא לרגל שכחת הלשון׳ מפז היה לתורתנו׳ כלי מלחמה׳ לנתוש ולהרוס ולהאביד מלבות בני יהודה האהבה והיראה לתורת ה׳ " מי בער לא ידע׳ כי למודי ימי הילדות לא יעצרו כח להשריש שרשי תורת אלהינו בנפש בנינו ׳ עד עז החיים הזה הנטוע בקרבם׳ שאון קדים וסערות תימן לא יירא עוד? גבהו דרכי התורה׳ עמקו יסודותיה תלאה רוח ילד מהגיע עדיהם: קצה כבודה יבחן׳ וכלו לא יבחן < כי לא לבני גילו בלבד ממרומים שולחה♦ והיה אס יגדל הילד׳ ולפי רוב השנים׳ כן ירבה לשקוד על דלתותיה יום יום׳ וכאשר רוח תבונתו עצמה ירבה׳ בן ירבה להעמיק חקור בדבריה ובדברי מבאריה׳ אז גס היא תעמיק בנפשו שרש למטה׳ יציז ופרח׳ בל ימוט לעולם♦ אפס