Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 118]

IX הקדמה לא ימישל ונשוך חמת המעיקים׳ ושמש לדקה זרחה עליו/ וינתקו מוסרות משטמה׳ וחרלבות כסילות התפתחו׳ אז רפתה רוחו׳ נטיו רגליו׳ מדרכי זקניו ימיש וימש חשך׳ רחוק מלבם לכו׳ ולשונם נכריה בפיו׳ ויהי דבר ה׳ אליו כדברי הספר החתום ׳ גם כי ירבה 1תפלה איננו שומע * שכר על שבר נקרא׳ עברה גוררת עברה׳ ולרגלי שכחת הלשון בא יבא ברילה מעוט הקריאה כספרי בני עמנו׳ חדשים גס ישנים אין קורא בהם; כי איככה ימתק על חך איש קרוא דברים לא יבין לבו? אך אוהבי הקריאה רבים: כל היודע ספר׳ איש ללשונו׳ יבקש לו מנוח לעת מרפה מעלבון מלאכת עבודתו׳ בחברת המתים הנכבדים׳ אשר שלחו פרי עמלם׳ מנחה שלוחה לדור אחרון * ואף כי האנשים אשר חלק ה׳ להם עושר ונכסים וכבוד׳ אשר ידיהם לא אסורות במאסר העבודה׳ הלא אלה כלס או מרביתם׳ מבחר עתותס מתנה נתונים למכתבי תושיה ♦ ועתה כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ׳ התמלא בהם אחד למאה אשר יהיו ספרי בני עמו שעשועיו לעתות הפנותו ממלאכת עבודתו? מי (מלבד האנשים אשר תורתם אומנותם וחכמתם מחיתם) ישא על שפתיו שמות הנפילים בני ענק אשר היו תפארת עמו׳ יגלול לבקרים ספריהם היקרים׳ יתענג בבקרו קורות קדמוניו בשבתם על אדמתם ואחרי גלותם ממנה; ידרוש לתאוה דעות חכמי אומתו בחקי האלהים׳ כמלילות הנביאים ׳ למשפטי החכמה והמוסר׳ ובחקירות מה שאחר הטבע והאלהות; ישתעשע בקריאת מלילי בני עמו ומשורריהם׳ ראשונים ואחרונים« או ידבנו לבו גם כן לקרבה אל המלאכה לעשות אותה לקחת קסת הסופר במתניו׳ לכתוב על ספר עשתונותיו בשפת אבותיו׳ להועיל את בני עמו׳ ולהחיות את שמו? על זאת אספדה ואילילה׳ מעי מעי אוחילה׳ כי אראה ** בקרב