Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 105]

( 104 ) ♦^5 . למה יתן לעמל אור׳ וחיים למר* נפשי׳(איוב ג׳ ייט). חן ראות לבנו שמח מכל עמלו ־ מוציא אור׳ מופיע, השמש מאהלו. במר נפשי לולא לי תוחלת החיים לא׳ אחרית תוגה שמחה, תחת שמים•. למה יה! וגו' מוקש אדם בהלכו נתיב חושך ואפילה - - מורדי אור העמל הידעו שמחה וגילה? היבואו ברנה ויקצרו חדוה בניר עמלם? שור! אשרם ינום מפני המרד, לעולם! - למה יתן וגו׳ הנה העמל בחושך כל נפשו מרה, העמל חייו הנם, ולאורם חרה י העמל פאול, נפשו חיה, האור חיים, כל תוגה, יגון, ♦עשו למוכנפיםי¬ עלימו חיש חיש ידאה לעונג המנוחה ׳ - אשרי לאדם עמל י אשר לעמל ככה! מאת צבי □ייעד בן נה״דד מררמ הובאקע מסעניטן _ שיר אמי: זה הד3ר שקויתיהו משאת עיני 3שר אשר לנפשו — א״נ פת התקוה יהי' לשוא 3ק.־3נו ן אפן לא לתהו 3ראו אלהי' 3״ה אגל י. לתגלית מה נראו, ותגליתו לאושר השמיש, ר״ל פי נשתדל ונהי' לאיש התסן 3יקר אלהי׳ להזות 3ניעתו ולבקר 3הינלו — אך יינן ני פת הזה לא ינות ולא ישקיט פל ימי תלונו ואניזנו פלנו לא נדע מה נעשה 3ו לטו3תינו לכן נתאוה עמו, לדברי ס3ל השוכנים 33טן העתיד, או 33טן הנמנעים אשר אז :הכרת הוא פי לא נתשון 3ד3ר המושג את אשר קויניהו פי אז הוא בזמן העתה ונאסש־ית ולא בעתיד וזנמנעיס. ו שבין י —