Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 86]

sh ( 8r> ) «ei גל סגלה;הי לך ויזקר׳ לבכי בל תניא הקנאה, הבט צר 5?אשף!’ שפיה נחלתי, מה נעמה! T : T ־־* * T *־ r •י -T ךמ;ה לי שמה ושקט׳ רוח אמונה ושירה עמי׳ ״־ » T 4 J T " רוח שאם עלי צלחה♦ T •* T - T T ביוך שענפעלזי. האדם. האדם לבדו נברא בצלם אלד,ים, הוא?1בדו מחונן בנפש מבעד. .ומשכלת להבדיל בין טוב ובין רע בין אמת ובין שקר; נפש האדם לבדה תרחק ותקרב, תבחר ותמאס, תאבה ותמאן כפי אשר תגזור בחירתו בת התבונה, בה נשגב האדם לבדו על כל אשר הוא על פני האדמה, ונקדש במעשיו קרש הלולים לאלהיו לא ברוחו לבר נבדל האדם ונעלה ער מאור, גם בגויתו הוא מתנכר, ובל רואיו, עד מהרה יכירו, בי אצבע אלהים, ראשית כל יצירי הארמה, הוא •׳ נעימות תאר פניו בכל ציוניו למקטן וער י גדול, עד מהרה הגלה רוממות נפשו וגדולת תעודתו; קומתו הנפלאה וכל איבריו בתבניתם תבונתם ותכליתם גם המה יבשרו הר,לתו לאמור: מותר האדם מן הבהמה גדול עד להפליא! האדם לבדו יש לאל ירו להבין מלבוש מעון ומחיה כפי אשר ידרוש הציין* הזמן והמקים, ולבן יש לאל ידו להטיה אהלו בכל אשר תאור, נפשו׳ בגליל שמש לוהט כבגליל קרח נורא' בכל גלילות הארץ ובבל פאותיה מושבו וממשלתו. ער אפס מקום בים ויבשה לא שם תמצאנו * חיי