Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 74]

EM c 73 5 ♦o גדודים על נפשו יגורו, ואף גם לעתים רחוקים אשר לבו פתוח אלי גיל ולתענוגות, הן המח באשר יותן מים על גחלת בועדת, בעת לא בביר תדעך, בן שמחת האיש ברגע תנוס, התעיף עין בה ואיננה, כי לקחה אותה התוגה; ורק בימי עלומיו רבות שמחות וגיל שבעה נפשו במו יגל ועוד בם לבו שפח האדם בקרבתו אל ♦מ♦ הזקנה. כאחר♦ אביב, אחיי ל1!ץ ׳ יערות ♦חעלופו ♦ק׳בינו_עןייהם פרחים יבולו ציצים ימולו יבישו נצנים בירח האיתנים :t -v שי אפס כספיר וגביש, אם בצרור או במרגמה ינתנו• ממרחק תראה נצתם- ומבית אבנים יחזו, כארמון בהבנותו מרוב יפיו למלך הוכן, ועתה ידי הורסים בו חלו, יפעתו חלפה הלכה לה, מחדבותיו יציץ יקרתו- והדרתו משממותיו יראה — כן נועם הקיץ בסתיו יראה. כי עוד יטיל צרי אל פצעי האדמה > רק בו ישגה שורק, ה׳ ואנשים משמח, וגפן אדרת מבחר הצמחים על פני תבל ארצה, בו תצמח — רק בו יאסוף האכרדגנו תרושו ויצהרו רי מחיתו בחורף, למען יחיה בנעימים שלו ושאנן — כן האדם בקרבתו אל הזקנה, אם גם יחלש וכחו מאליו יסיר, נחל כח עלומיו ישקה עצמותיו היבשות, ואף אם עור ייגע עתר. במעט בחותיו, עוד תהיה לו עדנה אחרי בלותו, חקותו לא נכרתה, עור יצלח. בנימין