Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 73]

1 ) KSך ) כל לבבות יגילו כל בליות תעלוזנה, ־״ כל עין ההעלם באהבים תרוה ■נועם הכרמל ש*יפ♦ השמש לאגיו׳ש מה ♦לןה ׳ הארץ ןברכו׳ פירותיה ♦גרשו י כ♦ אם'אלה פתכל נעדרו הלא לרק זרעו, לשוא חרשו — ז־ tt|‘t ״ t ן tt אפס קרניה ירוו האדמה דשן, והארץ חלב ישביעו, ירנינו לב אנוש, יתנו שכר לפעולת אכר חרוץ, בעת יפלח ויבקע בארץ, ומעת אפו אדמתו ישרד ורב עמל וטורח ישא, ומר, מאור ישמח לבו, וכליותיו תעלוזנה, בראותו בי הארץ הוציאה צמחה, והאדמה זרועיה הצמיחה, נתנה זרע לזורע ולחם לאוכל, מד, מאור ישיש בהביטו, כי לא לריק יגע, ולא ברי שוא כוחו כלה, אלומותיו קמו וגם נצבו, אסמיו יפרוצו בר, וחדריו ימלאו רב אובל חלף עבודתו — אולם כדם ענבי גפן אדרת מהול ביין אשכלות מרורות, כדבש ונופת צופים, ממולח במדורות פתנים — בן הקיץ: — כי באשר ישקה בוס צרי ליושבי תבל, חבלם ישפר׳ יגעים גורלמו׳ בן ישקמו סף רעל, אם עריפי השמש בקצף יופיעו׳ ובחימה יזרחו, אשר מהם בני אדם בראש כל חוצות יתעלפו' דוחו לא יוכלו קום, וכמשא כבד יכבדו עליהם, וגם פרחי חמר ונטעי נעמנים מנת כליון יהיו, הכורם נעצב, האבר בל שמח, ושושנת משוש על תלמי לב איש פרוח פרחה׳ עתה תבול גם תיבש• — p האיש, עיני משפחתו האהובה עליו, בו ישימו כסלתם ועליו יבטחו, הוא יחיים ובל מחסורם עליו׳- ואף גם לא נקל לו לבקש אכלו ׳ ורק בזעת אפו יצוד טרפו. יתנודד ללחם עצבו, ורב עמל יעמול תחת השמש — אך בזכרו על מה ולמי עבר — ישמח לבו וגם נפשו תגיל אפם אם שמש ההצלחה קודרת ׳ ונגהה אוספת, גלי הזמן למולו ירעשו, ומשברי העת לנגדו יהמו׳ ימי השעשוע יחלופו ילבו להם עתותי השמחה בנשר יעופו, מחשבות גיל ועונג, ימי עלומיו הנעימו׳ ספו תמו, הדאגות לצבאות יצבאו עליו׳ וגדודים גדורים