Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 46]

SH ( 45 ) רגשות נכה רוח כעלות השחר. בעתוני החלומות — אהה י• — חזיוני?1«V נגעוני— דבו משערות ראשי, ילרי מחתה, אשר סבבוני׳ — חררההקפהני— משמאלי חזיתי בלהה — מימיני פלצות - מה דמות בעתהני? הוי רוח־ מרחפת בין פחד — ותוגה — רוחי ז רוחי! שאול ותפתה פערו לועם לבלעוני, — מה נוראה את החגא! ופחרך מה יקשתה — צל מות צלף, ורוחך קטב — אך לילית תשכון בתוכך, ורפאים ישבנו באהלך — מלאתי רתת, וחלחלה בעצמי — הוי! ואבוי! — מה זה תסמרו שערות בשרי? מה לבם ברכים בי הפיקו? מה לבם ידי, בי הלבנה מים? — ואת נפשי יחידתי! למה בהמות ים תהמי? הוי! — הנקל לך להנפיל אותי תוך תהום הפחד, כי גם לבי בקרבי תעיקי?— הבליט— אנא! הרפי ממני ז — (עומד משתאה) אל תרהי עוד רוחי! ואל תפחדי, נסו מרעידך עם חשבת ליל, נסו, ספו המו בלהות צלמות-נסו הצללים, חזיונות עלטה חלפו, השחרות והקדרות נפוצה, ואור צח ובהיר, כסה פני הארץ — האח! השמש יצא ממקומו בנועם והדרת אורו, אורם יפעת השחר׳ התפשט על נאות דשא׳ ועל תלמי שושנים׳ בפרים עם נדרים, ברסיסי לילה ציצים ׳ ופרחים התכסו, במשבצות זהב לבושיהם — ריח ניחוח שושנים יפיחו׳ יפיחו גיל וחדור׳ תוך היכלי לבי• יפיפית נאות דשא, נעמת לי מאור, נעמת לי ביפעת המונתיך — רעי נפשי שוחחה'• רעי בשושנים׳ קטפי פרח־ם ותעדי ראשך ככלה — קראי לתוגה דרור ׳ והדפה מפניך ׳ לא עת מספר היא׳ לא — עת הזמיר הגיע, שמעי והטי אזניך לקול מנת צפרים עפות, ושכחי עצבונך, האזיני! בל עוף השמים משמיעים נעים זמרויארוגושיר יחדיו במקהלים, הן בלםהתאחרו, יעופו לקראת הילל בן שחר׳ לברכהו, ולהללהו בשיר ירידות — (רואה אלה מנגרו) חחתיך אלה עבתה אשב, פה החת צמרתך תחת פארתיר ׳ הצמודים יחדיו, אט אהלי, פה נפשי שוחחה, המצא מנוחה