Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 40]

39 ) *Ö ) ♦י© (מלכים א׳נ״א י׳ג)׳ ולנים עול׳ כי בלא זה לא יובן «ממשימות, אמלא שסענין מוכיח עליו שמל3ד 3מיתה / והנה נהיות פועל סקל נופל לק על הזריקה נמו שאמרנו׳ לכן השתמשו 3ו הנתו3ים להורות גס על הסדת האבנים, נמו סקלו מאגן(ישעי׳ ס״3 י')« ני סיף סוף עיקר הנחת הפועל הזה על הנעת האבנים ממקום למקום אמנם שורש רגם יולה על התכלית הנמשך מזריקת הא3כיס שהיא המיתה ע״י הפצעים וההנאה נס, ולנן לין צורך להזכיר אצלו פועל המיתה (ואס תמצאנו רק 3שני פסוקים אולי היא לתוספת ניאול) ליק ותשכח ־ ונהיות עיקר שורש לגס מולה על התוללה הנמשכת מן הזריקה, לכן י3א הפעול גס 3יחס שגו ׳ אמר« לגוס ירגמו 3ו(ויקרא נ״ל)׳ וירגמו כל ישראל 3ו(מ'א י'3), מה שלא יתכן נפועל סקל, ני מעולם לא תאמר ויסקלו נו׳ והנן בכתוב 3ענין ענן, ניישם אמד תחילה וירגמו אותו כל ישראל אבן וישדפו אותם נאש׳ נלו' המיתוהו 3א3ניס ואחיב שרפו גס אותו גס נל אשר לו ׳ אחר זה הוסיף ויסקלו אותם 3א3ניס, וזה בודאי לא יודה על ההמתה, לק פירושו שלתכלית הנדון זרקו ג״נאגניס על פגרו ועל אפרו אחרי המיתה והשרפה* ואפשר עול לומד ני ננחינת הפציעה ושנילת הגיף הנאה מנח הרגימה ידמה שורש לגס לשורש גרס בהיפוך האותיות ׳ ני גס הוא יורה עלשנירת העצמות, נמו ועצמותיהם יגרם (נמלנל כיל), ואת חרשיה תגלמי (יחזקאל כ׳ג) י״ש״ר־ הנדל נין פועל תכן לפועל תקן שני השלשים האלה דומים זה לזה ננחינה אמת מצטרפת לשניהם, דהיינו ששניהם יורו על מעשה שעל ילו יהיה הלנר יותר שלם ממה שהיה קודם לכן, אך מובדלים הם זה מזה ננמינת האופן שעל ידו יושלם הדנל ההוא, ני'הנה לנל עצם יש נחות הרנה ותנאים הדנה שנהם הוא מגיע אל השלמות, אולם להשלמת העצם יצטרנו נ׳ דגלים : הא' שיהיו נו נל הנחות וההכנות הצלינות להשלמתו ולא מחסל נו אפילו אחת מהן שאס הוא חסר אחת מהן תהיינה נס הנחוח האחרות ללא »יעלת׳ ד״מאילו לא היה גאדסנח הזונד לשוא יעמול להשלים'עצמו׳ אי אילו יחשל מן האילן נח המושך שעל ידו ימשיך אליו לחלוחית האדמה הנס לעולם לא יגיע אל שלמותו לעשות סלי, ונן ננל דנר, ושלמות כזאת יוקרא נכמות הנמות׳ והענין השני המצטרך להשלמת העצם הוא שיהיו כחותיו