Bikkūrē hā-'ittīm · 1825-01-01 · 1825 - תקפ״ו · p. [Seite 13]

3* ( 12 ) חיל נארן לן יחסרון, יען לא נטשו ח3ליך על ים לחוקים, ולא שלמת ניס צירים אל מים ינים * ואם נכה שפטו נלעתם וילשיעון * הלא הטינו אשל עשו, ני לקחו ממך אך מלקחת מליצות, וסמי שאריתך אך נלנש השיר ימהלו! ש׳יע, אלמלנרוגנוה, שפתי מלקות! ואל יצא עמק מפיכם, משוט לשומם 3ל אירא, ומקול המומס 3ל אחת• איך מאמרו, שפת נעורים אמי׳ לשון מדגרת אך לעינים ולא ללבב, לשון תהלך נשמים ממעל׳ ולא נאדן מתחת, ומי זה אס נן יטיף לעס אשל נרגלי? — הלא ני נננלות מלוני עולני על אלמתי מוסל השכל / משפט ומשרים, וא3 לנכים חקקו ל3 יוליע לעת ותנונה ׳ *) וחכמי חרשים את נניהס ילמדו! לבלי קשט אמדי אמת, נלינונות ממסמרות נטועים, גם יראי ה׳ נלנרו יחליו נשפת ארצם את אשר השנילו הישרים נלנותס, יודעי ה' נאמת ונממים, ומכירי 1 נפשם אשד נצח משאר• יאמרו נא אנשי לינו, האת נל אלה נדנד זמרה וחרוזי השיר נלנרו? — ואך המה, אנשי לינ ומדון לכל האדן, הלחינו כשאול נפשי, פערו פי לנל׳ חוק, מסונתי הסירו למע? היות מרמס, נעיר פרוצה אין מומה גדרי הסירו והייתי לנעל• נד1״ו׳ אס גדול נים שניך יולח3 מארן מלו, אל מאמרו, כאשר עולל לנפשי אין על עפר משלו, מכל ננות ירושלים, שאלי נא לדור ראשון, הן נזה לך אורח כנשים שאננות אשל נגילך• אני דאיתי אולת זאת משלישה גס ננוה לעיותיך, גס נפשם ירעה להם עלי מליציה! משלחי יגל השול והחמור, אשד ישמחו יחלקו שלל צנעי רקמתים, נלנים אלמים לא יוכלו לננוח ׳ והמה עזי נפש אל ירח ואל כוננים ישאו קולס, אך מה לנו ולהם? את כולם ישא לוח יקח הנל• הישאג אריה ניער מכעס נהמת חמול אשר תחת מנסה כפירים יתנשא לשאוג לטרף? היאספו כוננים נגהס׳ וירח יקל הולך לא יאהל אוד למען לא יחרץ נלנ לשונהו למולם? — שמע נא את אשר התמרמר נחמת רוחו אחל מליצי העמים נשפכו נוז על מליצי שפתו אשל נידו אך לא נידם נכונה ׳ ונהלנליו: **) אשר (* f. 2. (י* Ilorat. de art. poetica v. 379 sqq. 4>4 sqq.na$ ffiiefanfcä Ülwfefcung.