Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 130

©* (י סגי ) *9 שמיני ׳ עול שאלה אחת יש לי לשאול והוא לגר נתחנטו 5ו גלולי מפרשי תורת מינון נערים, אשל לכל עס ועם׳ חם טו3 הוא לקנן הנערים נניתיוועלו יחל שם יאכלו וישבעו, ויחי לננס נלימול התורה׳ או אם הפזור הוא טו3 להם? ולפי לעתי על הענין הזה אי אפשר לתת תקון כלל, כי נפי המקום ההגנות והזמן לא אלע הינשר זה או זה? תשיעי׳ וכן על הלרך הזה, ני נפי הזמן והמקום יתוקן נית וועל לאםון> נו התלמיליס העניים או יותן להם המזון נגיתם ז אן נזה נפי מחשנתי, הקנון נאה להם ונאהלעולם׳ עלכיהללות והעניות לא הניחה מלה טונה, ואשל הנער רואה מהוריו נחקק נליו׳ ונני עמי האדן הס מלרש לפרושים, על ני הנער הוא ספוג שהוא סופג את הנל, ומה טוב ומה נעים אם יגורשו מהסתפח ננמלת ננאי דוח, והיו לאחליס גילינו; ואולי ני על זה כוונו רז׳יל נאשר הזהירונו ׳ כזכרו ננני עמי האדן שמהם תצא תורה ׳ ובכל העתים ובכל המקומות יומן להם 3גל ללבוש ולחם בבוקר לשובע 3נית המלרס׳ ושלא לבייש יומן גס לעשירים 3מלה עצמה, ומה נננל אם יהיו שויס בלבושיהם העניים והעשירים! עשיר♦ ׳ ננית אלהיס ילנו נרגש נל נת ומלמדיה ושם יתוקן מקום אשל נו ישנו יחל וישירו יחדיו את שיר ה' ׳ יען ני ראה לאיתי את עני עמי נעגייתס נעניותס ננית הננסת׳ זה אומי ננה וזה אומר ננה ׳ וגם סלוחי צינור צועקים ננרוניא׳ על נן טוב הוא ללמד הנעלים ראשית חנמת הכינון ואז 3לנות הימים נל העס מקצה יענו כסגנון אחל ׳ ואין זה לנר אשר יאמרו עליו ראה זה חלש הוא, ני חנמת הניגון לנו היא« על ני אין גוי וממלכה אשר לה שלשים וששה נלי שיר ואר3עת אלפים משורליס כאשל היה לנו ננית קדשינו ותפאדתינו, ועל זה שר המשורר הנעים ר׳ עמנואל 3ן שלמה ׳ יי איך תאמר מנמת הניגון אל הננרים? ״ ני גוכב גוננתי מאון הענדיס “ — והאמת הוא ני נין אחינו נכי ספדל לא נהיתה כזאת ולא נרעש ה׳ — אחד עשר׳ להיות העמ;ס נשנוע ננית המדרש לרש תונחה וזירוז המעשים הטונים, ני מהם ילמדו מנמל התלמידים מלאכת ש״יס היקיה הזאת אשר היא נל האלם, יען ני מש העם נשמחה ונטוג לני לשמיע לירש טו3 לעמו, ודברים היוצאים מפי המי מתישניס על ל3. השומע החי יותר מהנקרא על ספרי המתים• ומרגלא נפי מנס אחד, ני להישיר אומה ולעשות עס חנם ומון די נהיות לה מלמדים חכמים ומוכיחים מונים• עתה איעוא אשל התקנתי עצמי נפרתדול, לא אננס לטרקלין עד