Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 127

(137) ■י<־1 וגש׳ימו אומר: מי האיש הילל את אלהיו ולך לבבו להיימ מעיל לעזור, ולראות את שלום אחיו / יקריב אלינו את העולה מל לבו הטוב לתועלת חינוך הנערים ותלמוד תודתינו הקלושה ׳ ואשר ימוינו דגליו בעינינו, חכיס יתקל', ויקראו דבליו נפני קהל ועדה; ואשר דנריו לא יאמנו/ יגונזו עד ני יבוא אליהו, ואשד לא יודס לא יושפל, והעטרות תהיינה לטוביה ולידעיה ולחן ולכבוד בהיכל 0' , והיה נל מבקש ה' בלימוד תורתינו הקדושה יבא אל היכלו ואל יעד כרמלו וכתורה יעשה י הן מוכן לנות הוא יודע, כי עודני נער ורך רע עלי המעשה אשר נעשה בחינוך בנינו בכלל, ובפרט בפרש להם ספר תודת האלהיס נעולה על הרוח/ וברצון את מוחם באגדות אשר בהבנת קצת מהם דברו בקר, ובקצתם העוה נלאו, נאשר מתוכם למדו לשקר בפשט הנתונים, בפירוש המשנה שנו את לשונם , ובהבנת התלמוד יחלק העם, עד ני חלק ידעו, וממניתין לא ידעו, ובהבנת ספרי המוסד הלנו בגדולות ובנפלאות, שתו בשמים פיהם ולשונם מהלך בארן, ועל ני עשו העיקר טפל והטפל עיקר, הפנו הקערה על פיה, ועל פיהם ינהג כל עמי והיה העקוב כמישור והרכסים נבקעה׳ על זאת תפוג תורה והאמת נעדרת וסר מדע מסתולל, נאשר הוכחנו במאמרינו אשד נתננו בשנת תקמיב לזנות ספלי המלין החנם והמשורר הנעים כעוהל״ר צפתלי היוץ וויזל, הנו לרגלינס לטובה ולברכה׳ שימו עיניכם הטתה עליו׳ ודאו אס נניס דברי האמת אתי ד אך הזמנים ההם היו כולם שווים לרעה, ולא היה לנו על מי להשען ׳ ני אס יניס איש מפני הארי ופגעו הדוב והניח ידו אל הקיר ונשנוהנחש, ואס היהודים האומללים יקימו אבני גיל מנופצות מעדמות העפר יעלה שועל ויפרוץ את חומותיהם הן עתה לא כימים הראשונים לשארית העם כזה, ני זרע השלום תתן פריה, תאנה וגפן נשאו את יבולם יבול כמנמה׳ ועץ הדעת יתן פריו, באשל מצפון זהב יאתה, רוח צפון תחולל גשם נדבות, ורוח נהיר עניה על פני תבל׳ יפין ענן אורו׳ תחת נל השמים ישרהו, ואורו על כנפות האון, ה״ה מלננם החכם אשר הוליך עודיס בדדך לא ידעו, ובנתיבות לא ידעו הדדינס. ממנו פנה ממנו יתד ממנו קרן מלחמה, מלכים לאו וקמו שדים וישתחוו, ויותר שהיה חנם עוד למד דעת את העם בתורת האדם ואהבת הריע, וכאשר אהב החכמה היא ומביאיה והיולדה ומחזיקה כן אסף אליו כל איש חיל ויהי להס לשד, ותמלאאדצו מבמה ודעת ואין קצה לאוצרותיו, הסייף והספר ילדו כרוכים בידו, לא נעשה