Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 125

C 1*5 ע 44 <•<• י>'+4־נ• ■4*•}«4 •4<•$&*>+ •4 ■4 •4 •0■ •4׳4<״4 •> •5•*־• •fr 4■ •fr.fr.5..} 4. 4, 4.4. 4, ה מ א ס ף לחדש שבט תקמ״ו♦ א קינה הגה והי תחת שירים* בת עמי תגלי שק, התפלשי נעפל, קראי צום, קדשי עצרה, ני יום מהומה וממנה לך נחדש הזה, ענד עליך הכוס להסיר ממך נל מחמדיך, אמה חכמתך, ונפלה תקותך נגוים, נתקדרו שמיך, ונמשך מאודך, הה—י ני נא השמש נצהליס! עול לא הגיעו ימי השלום, עול לא באו שנות אין נס חפן, ומשה האיש אשר העלנו מנור היון, מצולע הנערות אל נמתי החנמה והדעת ׳ עזנ אומנו הלך לו — נדרך האמת הלך נל ימי חייו, נאהנת האמת נרפה גויתו ומעל רומו, ונצל האמת שוננת נשמתו היה נשמת הר3 החנם והקדוש החוקר האלהיי נגוד מוהר״ר משה נן ל' מנחם זנר צדיק לנדנה, נמותו ימה בישראל, אשרי מי שונה לראותו, אשלי מי ששמע מפיו תודה, אשרי האיש הולך נעקנותיו, אשלי מננליו, אשרי שומרי לקחו, יהי נועם ה' עליהם נל ימי חלדס, ותהי אחריתם נמוהו! נאלמנו דומיה מפתוח פה לדנר מתולדות הצדיק הזה וחרג טונו וחסדו עמנו עם ה', עד אשד ננליגה, לשים הפיגה לעינינו הנגרות על דנר הספד אשד נא אלינו היום יום ד' י״נ שנט מידיד לננו ל' יואל נדי״ל וזה לשונו; אין שלום אמד ה׳, ני לקח עטרת חסארתינו מעל ראשינו• אוי נא לנו ני שודדנו! ני זה משה האיש אשר אמרנו נצלו נחיה נגויס, טרם ידענו מה היה לו, פתאום עזננו ננקר השנס ביום ד׳ הענר, יום תונחה ונאצה, אני אני לנב ישראל ופרשיו! הנה למרום נתעלה, ואין עוד אתנו, נחלה מנתי לא אונל דני י יואל נדייל