Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 112

EX ( 112 ) חד, טופס הנת3 נדרך קצרה אשר נת3 לגנו החנם נדמותו וצלמו על אולות ספד המורה שח3ד וזה לשונו: *, ועוד הי אני מוחל על כבודי ומוותר על עלבוני הר3ה, ושמע ממני ני אני לא ח3דתי זה הת3ור נדי להתגדל 3ו בין היהודים, הפס יורע כי לא טרחתי 3ו ראשונה אלא לעצמי ולנפשי ׳ ואני ידעתי ונתאמת אצלי ני יפול זה החנור 3לא ספק 3יד מקנאים ויגנו ויפחיתו מעלתו, ויפול 3לא ספק לשרידים אשר ה' קורא על האמת ונו׳ שאתה אחל מהמונס,ואפילו לא יהיה לי3זמני זה זולתך׳ די לי * — ודע כי יש הנה 3עיד אנשים אשד אין להם שס כלל ונו׳ ותגיע להם מן הקנאה שלא רצו לעיין נזה החי3וד נלל נדי שלא יאתר עליהם שקנלו תועלתו (אתה הקורא אל תתאלס נדנד החנם הזה, קרא נא אותם מעמים ושלש, ני אמת יהגה חינו, אמנם ידעתי ני האמת ימיזץ — אף ירפא) והם נפחות מעלה מזה מאוד ונו' והמה עם הזמן וההצלחה בעלי 3רית, ואעפ״ר איני חושש להם ולא משגיח עליהם, ואס הנדיחם הזמן והענין לומר שאיני נעל דת ולא נעל מעשים, יאמר זה, וכל זה לא כלו לא יזיקני ולא ינעיסני, ואפילו דאיתי נעיני ושמעתיו באזני, לא הייתי חושש, אלא אדנרעמו והייתי נמע אליו ומשינו לנריס טונים נאים ודנים או אשתוק נפי הענין וצורך השעה —“ ועתה בעיניך תראה הקורא היקר! מכל לנרי המשניל כי תם וישר הוא האיש משה ולא עולתה נו, והוא אוסף נל המדות והמעלות שמנו חכמים; יודע מה שצריך לדעת ועושה מה שראוי למשות, מעשיו כאחליס נפתיל מחשנותיו ולנריו מעילים עלי יושר לגנו ני נו חרות צלם השלימות וכשרון המעשה החנמה והמישור — אס אמנם התקדרו שמיו בעניס, ענדו נדד וגחלי אש, והמטירו פחים ונפדית עלי ראשו, יתעטף בשמלת צדקתו ותומתו, ויתן המסוה על פניו ויעמוד חזק נסלע איתן, ולא יפנה אל רהבים ושטי כזב, כ״א נוטח בה׳ הוא יעניר הזעם, גואלו חי הוא יפדקהו מצריו י — סוף נל לני מדוב ספריו שחנד יתגלה ויתראה שהיה יחיד בדודו נמשל לאותות השמים שלא יתחדשו נ״א 3ס3ונ מאות שניםויותר, פעם אחת; וניותר נראה נו למות פלא ׳ מפני שנהיות כת האלם נגדל ונגגל מצד טפחות חלדו מלקנן חכמות דנות, וגס הסתכלנו הרנה פעמים שחנמה אחת או חלק אחד מסעיסותיה יש נס 7י והותר עמל וטורח על יקנן נזלועו ויאסוף נחפניו נל פרטיה ודקדוקיה אפילו האיש השוקד ומאמן נח להשיג, ואעפ״ג הלמנ״סהלנה והגדיל בכל החנמות והמדעית משדשס