Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 74

C 74 ) *«2 ה # ח ר צלל♦ ליל נסו* גס חזיונותיו חיש עפו, אימתו גל תנעתנמ 3למו הכוננים למעונתס׳ והצפילה מנגודה האירה׳ ותלהט פני הרקיע, גס האין מלאה חסדה/ עליה תעול קשתותיה/ שלחה חיציה למרחוק׳ ופניה נועלת כלפידים» ונמו גבול למן אולח רוכנת על מלננותיה ישועה; גנני ליל עזנו מחתמתיהס, והרלכי אולחות נל יחתו מחמת שודדי עדנ; חיתו טוף וחתן• בל יפילו אימתן, נשאגותן נמלנל ועדנה, וקול הינשוף נל ישמע ניער וחודש < אחי אל ידמו לאשם/ מוזהנים מרסיסי לילה אגלי טל׳ ומנין עפאיהס מזמד עוף השמים זמירותיו¬¬ , ואתה׳ נןאדס!מה לך נמס נירכתי מטתך, תישן תנוח סרוח על ערשך, מנלי להתענג מאור שלמת יוצרך? מדוע לא תראה נעפעפי שחל? — כל קצני תנל ואישיה נתונים נתונים אל האדם המרגיש המשיג המקשר והמנליל, כולם שמדו עת נואו בצאתם מחדלי תוהו אל היכל הישות נששת ימי הנדיאה מי יקשור מעדנות השנל נלעדו? מ׳ יפתח מושכות המושגות אסאיננו? מי ישים מעמדי חולש וחושב אפסו? מי ינטה קו לדעתטנע אדניה בלתו? רק זה האדם חותם תננית מלא שלימות מוכן להתעדן נרן יחד כונני בוקל ויריעו כל בכי שחק - יתהפכו נתחנולותיהם זה נגד זה בחקיס חק למו שדי ממעל; הוא שתחת הבריאה ותכלית כל היצורים, הוא תפארת עושיהו — לכן הקיצה משינתן! ני הרגע נ1 נוששת מלחיות מיי ההרגשה וההשכלה / לנצח 3ל ישוב־ פקח נא עיניך ידע ני על רגע אסר אנלת לריק יביאך האלקיס במשפט * יש׳זיכר בעד שליעזינגער ־ י תודת