Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 47

3M ( <7 ) *• תמיד את גדק הנפש׳ גמה שנשדיש גנו אה» הצדק והמישדיס, ונשתדל לעשותה שולטות ודודהננל מעללינו• והגדולה שגסבות הממציאות לנו השלמת הנפש ואושרה היא חוזק הכטחון והאמונח נאלהים ית', העוזר והסומך ידינו גחולשתינו והמציל אומנו מרג הצרות והתוגות המשוטטות גאיז* נמה בזולה מעלת הבעחון! ומה רגו תועלותיו! כי גהמגרר לנו מציאת הנורא, אשר הוא חנס לג ואמין נס " תנוח נפשנו מעצנון הדאגות והיגונות ולננו גנון גטוח/ כי חסדו וטוגו גל יעזגנו לנצח, אמנם מה נעשה אם אין לנו עמוד חזק אשר נוכל להשען עליו נזנדנו את רפיון ינלתינו, קוצר ידיעתינו, ורנות המקדים המשמנים והמונעים הנמצאים נעולם* רק הרעיון הנשגג׳ ני יש נורא משגיח ומטיג" יחזיק לגנו, ייגה תקומנו ויעמוד לימין אניון להקימו משפלותו ולהנטיחו ני אלהיו עמו אשר ירא נעיניו, ולו הנח והממשלה לפדותו משחת ולהצילו מנל רע ומנאוב אשר גזר עליו נחנמתו ועונו , נמאמל הנתיב נ כי הוא יכאיב ויחמש ימחץ וידיו חיפינה ועתה ידידי ודעי! נחקורה גם אחרי היסודות / אשר נשען עליהם הנטסון השלם, למען נתחזק נו ולא נהיה נגוניס ומתעים אנה ואנה נעמק ענור הזה׳ דעו ני היסוד הראשון וההתחלה להנטמון׳ הוא האמונה החזקה והנרורה נמדותיו ית', שהמה החכמה והיכולת והחנינה• הנה גם על פני הענע נולה סמניהמדות האלה גלויסוידועים ואינם נעלמים מעיני הנוחן נל3 ישר. אותות גדולות ועדות נאמנה הם לנו, ני המלא ית' אשר הוא נעל הינולת והחנמה והסנזנה לפעול נל אלה, נולאי נינל״ו גס להטיג עמנו, יודע נאמת מה טוג לנו, מניר הסנות הנאותות לעונותינו ונוחר נס גדג ייסדו אהגתו וחמלתו* אך ניותד •תנרר לנו ענין <שגנ זה, נאשר נשים לנ להתבונן ולהשניל נרנ המקרים המשתנים גתנל ותמורות תהלוניהם, איך הסנות היותר רעות לסי דמיונינו, נרונפעסיתהפנו לטונות האדם בלא דעת, ונפתעפתאום ♦וציאונו מן העדנוג הגדול אל הסדר, מאבל לשמחה וממשך לאור, הלא תהיה זאת לנו לאות ולמופת ני יש משגיח עליון, דוצס נתקונינו וחפן נאושדינוהאמתי, וראוי לנו ■לנטותנו• ואם נתנונן עוד, ני פעמים הדנה ינטח האנוש ננח עצמותו ׳ וחנממו ותנונתו לו למשען ומשענה, עם ידיעתו קוצר ינלתו; גם ישען בזולתו, עם שהתנאר לו חסרונו ורפיונו