Bikkūrē hā-'ittīm · 1824-01-01 · 1824 - תקפ״ה · p. Seite 24

( 14 ) *& אלהינו דורש מן האדם• ולמה זה אנו מחשים, ונפתן חדש יאטם אזנו משמוע תונחת מוסר השכל ולקבל האמת ממי שאמדו, והאדם לא ידע לדון דין ק״ו נעצמו נמו שאמדו חנמינו ז״ל: ומה המוצא שם רע על עצים ואמים נאשר קדה למרגלים ע הבאישו, ושפך הוא י״ת עליהם זעמו ננואמו: כמדגד הזה יפלו פגריכם" וכל פקודיכם לנל מספדנם, אף ני המוצא שם רע על רעיהו וכיוצא מסדכדיס המגונים כעיני אלהים ואדם• רנה המשטמה , פדן על פדן תשכע כל לשון, לנפש חיה שלמך יוצרך הנה והנה עצומים כל הדוגיך, הלנצח תאנל חרכו ולא תחניא ותדנק לשונך לחנן? לנלתי יכוא המשחית וניער ככרם ה' צבאות מנער ועד זקן טף ונשים כיוס אחד, ואס כשנת ערן לשון הדע נתעככו ישראל כמדכר ארנעיס שנס איך נקוה לשלום למצוא מנוחה, ני תגל העקדה כקנון כניה לתוכה, כי מי מאתנו יעיז פניו לאמר חן> אני מפשע זאת, וגופת תטופנה שפתי, ושקד שנאתי, ועתה השנת ושמע דנדת האדם הגדול אמרותיו מאירים נשפירים דורש טוב לעמו להוליכם כצתיכות החכמה, ירעם כקולו קול עוז, כאריה ישאג על כי הורידו כני האדם את עדים מעליהם על חטא שחטאו נדנוד פה, ויען ויאמר נאשר היו יוצאים כני ישראל למלחמה על אויניהס ׳ ולה, הישועה כי הוא לוחם מלחמתם, על נן יהיו נזהרים מטומאת שפתים נאמוד: ני תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דכדרע, ויש אס למסורת מנל דבור דע, ני קדוש ישראל נקרב המחנה להצילם ׳ ועם ני גדול עונו של כעל הלשון המשכב פירוד וריחוק כין הכריות, ותוענת ה'גס שניהם, עם נל זה הוא החטא היותר תדיר, והיותר רגיל מכל החטאים, לכן עוררני הקול• והגה נשנרון דוח ומכאוב לני על עם ממושך וממורט דוד יתום אשד אין לו קצין ושוטר, ומוניח על מעשיו, אולי ישמעו עם לא בינות דברי יושר ואמת, אף ני כני אדם אשר זה דרכם ואינם מבקשים רק תואנה להגביר לשון שקד, כאשד ישמעו דנדי יושר ואמת, מחזיקים עוד כהנליס " ויוסיפו לענות שדה, אולי הדודות הנאות אשר לא נסתנכו נחטא הזה, ולא תענו נפשם, יפנו אל/־נרינו אלה, ויצילו נפשם, ואחת מן פעולת לשון הרע נזכיר, והי' זה לעד ולאזנרת עון על השאר שהם דנו נמו רנו, ועל זה נקראתי להושיע אותם משוט לשון, והדנר הזה מגיע אל המתים ואל החיים, אלפים ורכבות מישדאל, ולא ינלתי לאטום אזני משאו3 דמים אשד נשפך יום יום * זס