Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 222

cr+ ( גנ3 ) והנה ילאו מעלתם הלמה את טיפס הבקשה אשל לדעתי לאוי להם לבקש מאת מושל מאח, כמדומה שימלצה לזה, וכל איש על משכנותיו ינוח בשלום, \אולס אס לאימדצה, הנה אין טו3 להם מלעשות כמעשה קדמונינו ז׳ל לבנות מעלה נבה׳ק לטהל שס את המתים כמנהג לפקיד עליהם שלשה ימים ואחל יקבלו- וזהו לדעתי חובה על כל הקהלות הקדושות שלא לזוז מללכי הקדמונים ז״ל ימין ושמאל ני דלכיהם לדכי נועם ויאוי לחכמי הדול לזחס על זה־ ואס אמנם ידעתי שלא ישמעו לי כי יד המנהג תקיפה ועזה, ואפשל אהיה בעיניהם כמתעתע, הנה אנכי את נפשי הצלתי והיה זה שלום־ הק׳ משה מרעסזיא• * 4 1 , Nro. 4.• ב׳יה אלטונא נ׳ידז סיון תקל״ב לידידינו האלון* חק׳ התווגי המשכיל ו׳"א ב״ה משה יצ״ו* ^0 נ5 משא הטללות הנועדות עלי היו נולנה נעת מבית ומחוז לא אוכל מלט מלבקש מאתו דבל קט? וקל לגני דידיה ואצלי נחשב נגלול כהון יקל(במו שמכנסי! ממנו כלי זהב ואין לו) הלא הוא נענין הנודע לו, שנזלקקתי לאשל שאלונו בני גדת שנעיר שווערין שבמ״ב, לשום ידי ואצבעי בנתב יושר להשיב את העולה על רוח השל המתחסד וגזר לשנות מנהג ב״י בענין קבורת הנפטליסכמצוה עלינו מפי מז״ל, למען יחזול בו בראותו 7בדס הנשמעים וישלים ואנכי בתחילה שמתי לאל מלתם באמלי אליהם מה מני יהלוך?מה גם לעמוד בפני גדולים ולהתיצב לפני שלים/ ואף ני נבל פה אנכי וכבד לשון עלגיס, תמהר לדבר זנות ׳ ושפת אק כנען (כך היא מכונה אצל אבותינו הקדומים) אשכנזית לא ילעתי לבל, לשדל ולסגל, על כן המחיתי אותם אצל א״כ מעלתו יצ״ו אשר לו יל ושסנמצלי שלים ומלכים ועשי ידות לו בלשון הלזו ולעוזית ויודע להסביר ולהמתיק העניןשיהא נננא באזניהס, הוא ילנר לפני מלכים ולא יבוש, בולאי יעשה ויצליח יופל מאיש כמוני אשל לא נסה באלה / אן האנשים ינחלו ויפצירו בי על בוש, לא יכלתי להשיב פניהם ריקם׳ וכתבתי נמו נו״גיןבמהילות לחפזון בל ישועל ודונו נע״ש באופן שלא נשאר אצלי העמק נלאוי לידע אם לא