Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 221

( iti ) HU בר,בולה" ואלוני כואבים ומצטערים על זה כאלו ח״ו לצה להעבידם על דת, או להכשילם בעון אשור לאורייתא או גזרה דרבנן* ואני געי ולא אדע מה באו על ככה ומה החללה הגלולה הזאת אשל חלדו על הדבר הזה• ואם אמנם ידעתי שמ״ן שלהם למד ושמש ת״ח ויודע להבין ולהורות« עם נל זה לא אמנע פי מלחות לעי; ואס שגיתי יורני וישים לאל מלחי" בילע״ל אין בלבד הזה שום כלכול העברה על לת חיו כאשד חשבו הם ואם אמרו חז״ל המלין את מתו עובל בל״ת הרי התירו להלין משום נבול המת להביא לו ארון ותנדנין ומקוננות או כלי שיבואו קרובים להשמיע לעיירות (י״ל שנ״ז)" ואס משום לבר קל נזה התירו להלין עא״׳נו אס יש עוד נדנול ספק בלבל פן נשאל בו רוח חיים שאין לקברו׳ ואין לן לבר שעומל בפני קקוח נפש למה שלא הזכירו חז״ל את החששה הזאת בפירוש נראה לע׳ד פשוט שלא היו צלינין לבך בימיהם " ני היו קובלים את מתיהם במעלות ובנונין" והיו פוקדים עליהם שלשה ימים לראות אס עולם חיים׳ או אם שב רומם אל קרבם " נלאיתי נמס׳ שמחות יוצאין לבית הקברות ופוקדים על המתים על גי ימים ואין חוששין משוס לרני האמורי " מעשה שפקדו אחל וחי נ״ה שנים ואח״נ מת " אחל והוליד ה׳ נצים ואיז״נ מת ־ ואם הלבל נן יתס אמדו נל המלחה מטתו הדי זה משובח ללינא למיחש למידי אבל אנו אחלי שאנו קוברים את מתינו נענין שאי אפשר לפקוד עליהם (עיין פרישה) בודאי שדאוי לנו להשהות את מתינו על שיצאו מכלל ספק חי ואס יאלע לנו ח׳יו כמעשה שהובא נמס' שמחות נמה נצטדק? והנה גל חנמי הרפואה יעידון יגילון שאין להם סימן מובהק למיתה ושלפעמים יתעלף האלם על שישקוט הדפק ותשבת הנשימה מכל וצל ויחשבו הרואים שהוא מת ואינו נן, נ״א צריך להמתין על סיתחיל הנשר להתעכל ולהתעפש וננלאה מלבדי חז״ל שכם מסנימיס בלבל הזה עס בעלי הרפואה ממעשה למסי שמחות שהוציאו את המת לבית הקבלות וקבלוהו בנונין שלהסואח״נ קם על רגליו ויחי, ומהאלתנן נם׳התינוקות הזב והזבה הנדה והיולדת שמתו מטמאין במשאעלשימוק הבשר ובגמ׳מ״ט אמר לב גזירה שמא יתעלף, משמע מדבריהם שקשה הדבל להבדיל נץ מילון* למיתה ושאין לנו לעמול על נדור הדבל על שימוק הנשר ואם בטומאה ובטהרה חשקו לבך עאנ״ו במקום פקוח נפש ואף שיש לפקפק על זה מללא קאמרחוששין שמא התעלף אלא גזירה שמא יתעלף משמע שיש סימן מובהק למיתה אלא שגזלו חז״ל טומאה משוט אינו נקי " והנה אין בסבלה קלושה ולקה נזו כלאי להוציא את עצמינו מנלל ספק נפשות והנה