Bikkūrē hā-'ittīm · 1823-01-01 · 1823 - תקפ״ד · p. Seite 143

'■ ( 1<s ) השמש בצאתה תתאבל ופניה חפוים כ♦ שבת משוש וקול זמרת בעל♦ הכנף אלה איפוא פני הבכר הזד, כירחי מספר ועצבוןהחי‘ בכל זאת לא גדול באבדן הנעימות האלה , כי ידעת♦ כי יש קץ לסתיו וחלף הלך לו והאביב אחריו באלפי רבבות נעימותיו נ־תן עלים לכל עץ וציצים, דשא ופרחים לכל שדה* מזיל הנחל וממוגג קפאונו ואומר לבעלי כנף: שימו קן בצללי העפאים*.הטיבו זמרה התעלסו באהבים ופרו ורבו! השמש יוצאת ועל'פניה תנהר החדוה׳ תביט לארץ כי נעמה ושפעת ברכה עליה תריק 4 עודני רעננים מנוער ואל אשר נביט המשוש לקראתנו♦ עוד מעט דמי הזקנה יגיעו♦ רגע-והמרת יעלה עלינו♦ גם עתה זרע המות וחטר האבדון בקרבנו• עד מתי נתעלס עור איש בחברת רעהו ונתענג על רוב נעימות האחור.? עד מת♦ תחדנו עוד כל אשר סביב לנו •׳ מי יודע? אולי ♦טע האביב הבא פרחיו עלי קברינו♦ אז תצא השמש׳ הופיעה לפנים לנו בהשתעשענועלי רוב שמחות, ועקבותינו לא תדע; וכרסיסי הטל המתמוטט עלי החציר שעל קברינו ׳ תזרח אז בהופיעה מלפנים בדמעות גילנו• העל אלה נתעצב? העל אלה נשפוך דמעה כנחל? חלילה! אל חושך הקבר נרד לעלות השטימה לאור שם באור החיים♦ המות כי ♦חטפנו לא נירא׳ אל ארצות החיים ♦נהגנו / שם נתעדן בנעימות נצח׳ שם יחדנואביב עולם ׳אביב עושה פרחים בליןבולו וכימי עולם כיפים יציצו♦ שם כל ♦עיקנו עבטיט, ורוחנו נקית ההומר תשבה בכל טוב מרגע לרגע וכשרפי קודש תראה מעונג אל עונג ומאושר אל אושר עוד כל ♦מ♦ עולם ♦ ברוך שעג5עלו