Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 153

2* ( 53ז ) ♦^3 נהוג אצל היהודים בעת ההיא של בית שני נמו שזכרנו *) , וכן פירש שם רש״י וז״ל שפת כנען שפת ישראל שבאין מעז, ני על כן לא אמר שפת ישראל סתם רק שפתם אז בארן כנען־ ופסוק ני פי המדבר אליכם שהביא דמביין לראיתו כנר הוכיחו ממנו הס ז״ל בתנסומא סוף בלק, גם ויקרא רבה ל״ב ושיר רבה פסוק גן נעול שאבותינו לא שנו את לשונם הקדוש עם נל התפזרם הנה והנה׳ ולכן הנונה גו היא נדבר רש״י פי המדבר אליכם 3ל"הק־ ואני למדוש יקד הנני מוסיף על דברי החכמים הנזכרים טעם נכון בהתיחס תאר קדוש אל לשוננו והוא ני להיותו בריאה אלקית באדם הראשון מעת ימי בראשית נפי מה שזכרנו ולא מוסכם מבני האדם ניתר הלשונות עם שנלוה להם בם עזר האלוה הנה הס כלם נכונים אל ההפסד ככל מעשי אנוש נמו שכתבנו בפרק הזה מטעם הזוהר סוף פרשת נח ־ והוא לבדו יעמוד עם יתר הנבראות 1אשר עליהם נאמר וידא אלהיס את כל אשר עשה והנה טוב מאוד׳ ובכן יצדק מאוד תאר קדוש המורה קיום ונצחי, נאמרס ז״ל מ״ק דסנהדרין על הכתוב קדום יאמר לו׳ מה קדום לעולם קיים אף צדיקים לעולם קיימים *) גילהילת כבוד הרב המתבר הגדול החליף פה המסובב בסיבה, כי הוא אמר: כי הנה ישעי' בנבואתו בא לרמוז על מזבת תניו הנזכר בסוף מנסות וכו'י ובאמת לפי דברי היוסיפון לרומיים מקדמוניות סלק י׳׳יג, קאפ' ג/תניו אף אערומי קא מערים, להטות לב תלמי המלן להרשות אותו לבנות מזבת תון אשר לא כדת, גאמרו לו הלא ישעי' נבא על זה בפסוק ביום ההוא וכ' ומסשבתו היתה להיות פקוד למשמרת כהונה גדולה על היהודים הדרים זאלנסנדריא, אסרי אשר גרשהו אנטיוכוס עפיפהאנס מכהון בירושלים, ופרעות עשה בישראל, להדיסס מעלות ברגל לירושלים כידוע• אולם נבואת ישעי' בזה היה לזמן אחר כדעת גדולי המפרשים וחגיו הפן דברי אלהים סייס דברי הנביא הזה ולהנאת עלמו הוא דומז• תפלת