Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 86

( 8ß ) «s שמש לילה חשך לו ימותתהו מגת לגו גלא עמו ואל שאול ירד אבל וחפוי ראש נמו פתן חרש יאטס הכסיל אזנו לא ישמע לקול מנס נשפע' עמו ־ ני כל מעשה ה׳ עמנו לא משנאתו אותנו * לא נאלה דרכיו למאוס יגיע כפיו אפר הפליא מאד ביצירתו י והוא לבדו חלקו געולמו וכל פעלי למענהו ואיך לאויב יהפך לו? לא כן I אך כל ■מעשה ה' הוא לטוב לנו ולהחיותנו ־ או קל מהרה ינוסו'יגון ואנחה והצלה יע׳מוד מהס ־ או גהס נושע מרגשות דעות החזקות מהס־ הנס קל מהרה יוציא הכסיל דוחו ואת קדוש ישראל יתוה ־ ויאמר חי ה' הסיד משפטי ועותניגדיבו־ ואס לא אפוא הקצור קצרה ידו להרבות עוגתוי או להצילני מרגשות הצרות ולא ’יסרני נמנות גדולות כאלה אתם רעי סודו נא מעל הנסיל הזה ואל תדמו בעונו ני דובר סרה הוא על ה' ויחפה עליו דנריס אשר לא נן ־ סבו עיגינס בית אחיטוב חברינו וראו ני הפלה ה׳ מסיד לו נמה הפליא מנותיו ויכהו מנה בלתי סרה * חרב עבד בארצו ויצורו על הפיר ויבקיעו אותה אליהם בחוזק יד ויעלו איש נגדו העידה לשלל שלל ולבוז גז * וגס אל ביתו גאו אנשים מצבא המלחמה אנשים עשוקים גדס נפש * וחרגס מרועה לטנח ־ ויגזלו את נל רכשו וקנינו ׳ ני גס משננו מתחתיו לקחו ונתנתו הפשיטו׳ גם בניו ובנותיו הנאהבים והנעימים ספיר גזרתם נשאו נסירות דוגה אל ארן אחרת וימנדו שם לעבדים ולשפחות ורדו בהם נוגשיהם דעיתו אילת אהבים אשת חן מתבוססת בדמה לרגליו ־ יען לא אבתה לחלל בריתה אשד נלתה עמו נימי נעורה ־ נחלה מחנק נפשה מות מעצמומה ׳ נל זאת נאתהו ועודנו מחזיק גתמתו ויאמר חבלים נפלו לי בנעימים שוש אשיש גה׳ ׳ והמנות האלה הכני מאהבי באותו להטיב עמדי ־ או להצילני מדעות היותי נפלאות שחת בלי * לזה נאות לקרא בוטח בה' ־ ועליו דברו בחזון נביאי ישראל והבוטח כה׳ אשריו * ופן מאמרו בלבננם ני לב האיש הזה יצוק נמו אבן לא יתאונן לאגוד מאסביו ובשרו נחוש לא יחלה להולם פעם ־ אל תתנו פינם לחטיא את בשדנם באיש הזה ־ ני מי ימוש חון ממנו לנגעים אלו הלא מיום קדמוהו גרני אמו על עת סויה בו יד ה' נן> יגלו לא נסה הצג על האין מהמענג ומדון ׳ על גני ג׳מו חסה עינו לחמלה וינהלם לנל נושל הנוגע גהס ננוגע גננת עינו ואיך גרנע אחד יהפך לאכזר ־ ויעצים עיניו מראות ׳ ויכביד אזרו עשמוע זעקתם? חי ה׳ כי קול יללסס ירדו אל חללי נענו׳ ומאהבתו ומחמלתו עליהם ימן* נפשו כפל נפשם לו יחפצו <ה יריביו אך מנעורי גדלוהו התורה והחכמה ויבין נספר ושוס שנל * חקר