Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 81

®4 ( 81 ) f« דבז את האלמה אשל מתחתיו ויאמר: היום גלותי את חרפתן 3ל3שנ אותך לבנים מחת אשר על עתה חשך משמור תאדן 17 אדמה לא ענתה מאומה ולא שתה אל לבם אך גהר הולך מנגלס שמע גס שמר את הדנר על כי 3א מועל ■ויה♦ לעת הצהרים והשמש יצא על האין ויל 3נ3ורמו את השלג וימש : ויהי לפיס * וכאשר באו מימיו אל הנהר מלאים עינו ורפש ומפיקים אשפתות חוצות, וישא הנהר את קולו לקראתם ויאמר? אינה האיש בלשון מל3דת גלולות? איה לבנותך? ואן פנה טהרך? — כן לרך כל לו3ר גאות כמקרה השלג יקרה לנלם ׳ רגע ייולופו ואינם — והארן ,— לעולם עומלת 1 p —ר נ מכתבים. השמעה 3מאמל על אוד נגה וני' הנלפס בחלש ש3ט הע3ד מדברינו תתפרש הסוגיא בפ״ק דברנות(דף י״א ע״א) החס תנןושחר מכדך שתים לפניה וכו׳ואמרינן בגמרא מאי מגרך? א״י יעק3 א״ר אושעי׳ יוצר אור ובורא חשך ופריך ליס־א יוצר אוד רבורא נגה? ומשני נלנתי3 קאמדינן ופריך אלא מעמה פושה שלום ובורא דע מי קאמרינן נדנתיב אלא נתיב דע וקרינן הנל לישנא מעליא הכי נמי לימא נגה לישנא מעליא?׳—אלא אמר לבא נדי להזכיר מלת יום בלילה ומלת לילה ביום י וקשיא נווגאהאיך קא סלקאאדמתך דיימא ענין.אחלנפול/ מס לי יוצר אור, מה לי נורא נגה? ותו האיך מדמה לי' לבורא הכל ובכלל הכל גם רע הנאמר בנתוב ׳ ואין כן 3ורא נגה שאין בכללו חשך שנכתוב? — אבן לדברינו ששם אור לבד על השמש ושם נגה לבל על הירח והנגנים המקבלים אורם ממנו, ונשאין השמם במרומים אע״פ שהירח יגיה אורו נקרא הזמן ההוא בלשון המקרא חשך, ונאמרו ולהבדיל בין האור ונין החשך ונמו שפרשנוהו, יפה שאל לימא ובורא נגהו גי נגה על זמן ו F החשך