Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 69

»4 ( עד מתי ה'! עד מתי אראה חסדך חדשים לבקרים? —* זה תשעים שנה ראיתי תקופת יום הולדתי׳ ואם אזכרה ימים מקדם מעתה עד עת מחי מבטן, אז רחש לבי בקרבי ועצמותי תגלנה — הן אתה ה׳ ידעת מערבי לבי כי אין מלה בלשוני להודות לך; תבון לפניך משאת לכי שיתה ה׳ מנחת דמעתי J — כה דנל האיש נחילי, ועיניו הודילו ננחל דמעה) נזלו על לחייו מאין הפוגות׳ דוסף עול שאת דגדיו ויאמר: בהביטי לאחור דמיתי שנות חלדי לימי האביב, הצרה והיגון אשד מצאתני לרעם כי יעבוי; ירוה את האדמה ויחיה את צמחותיה, מעודי לא המעיט משלחת חיילים רעים אח עשתרות צאני ׳ כל עץ השדה לא נשחתה, ובתוך אהל אפתי לא היגיע צד ומצוקה, ני אתה אלהיט ברנתני בשמחה ורב טוב! תעלוזנה נליותי לראות בימים תכואינה עת צאצאי מוזזדם ומכרכרים עלי זדועותי ׳ או עתידי יתמוכי את מצעדי העולל הכישל; אם לא בביתי דמעת גיל להביט אל אחרית הימים (יקרה בעיני מחיה העתיד!) כי יגדלו! נצר מטעי; — אמרתי בלבי, וככה יחנבון שפתי — אשמרם מכל רע, אשים עיני לגדלם ולתסמם, ואלהים יברך את עמלי; יפרחו בארזים בגבהם', ויעשו פדי ועוד ינוכו! ויהיו לעצי רמי קומה ובצל דליותיהם •'אתענג ואתלונן כל ימי שיבתי ־ — ככה גדלו עצי התפוחים במש והרהר אשד שתלתי סביב אהלי עודני נער, ותארבנה פירותיהם ותרמה יונקותיהם, ובצלם יסתירו , עתה את נוה מושבי ־ על זה היה דוה לבי, על אלה עגמה נפשי בי נגזרת את אשת נעורי, את אשת חיל זק שנים עשר פעמים הנצו עלי קברך פרחי אביב — אמנם עתה קרוב קצי, חיש יבוא יום ישכונו עצמותי עם עצמותיך, אולי בלילה הזאת אישן המות — אשיש ראות •— זקני יורד על פי מרותי׳ כשלג ילבין; פחי רוח קדים בין שערותיו! יקר הוא בשער העלם ירקרק חרוץ ׳ נקצות תלתלי שחורות עלי צווארי העלמה• DVH הזה אגיל ואשמח, אקהיל אלי פדי בטני מעולל ועד יונק, ואעלה עולות־ לה', פה לפני אהלי תהיה הכמה, ופה אעלה זבחי כשמחה ותורה• צרורי שושנים אקחהאעגרם עטרות לראשי י כימיני אתפוש נגור, ונלכה אני ונערי עמי עד קרנות מזבחי. להורות