Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 52

I ד 2» ( 52 ) אבל אס כלס יתאוו מאוה אין אחל ממלא מאותו , &ס גם יש לאל ידו; לולשיס ללחם• ואין חודש ואין זולע ואין קוצר, והלחם מאין ימלא? לו ישכילו זאת ויתאספו יחד נעשיר נאים אשל חנמתו עשלו לדגל על אולת הלנל הזה, ואס גפעס אחת לא ישיגו הדגל על מכונו הלאוי ישנו וישלשו על גא אל מנליתס, ני אס אין תחלה אין תכלה• ואליכם חפ־צ< טונת אחיהם׳ המתנלגים געס, אשים דגלתי 1 העוב טוג לנס ני תחונו דל ומשפיעו מטוננס מלי אניון / או ני תחונו ילדי העניים גילדלתס למען לא יצטלנו לנס גימיס יגואו? האמנתי! ני אדגל: טוג האחלון מן הלאשון• ונענין הזה יאות לשמוע מחשגות העניים מקנלי טונתנס, וגלי ספק יענו נלס פה אחל: טונת גניהם האמתי קודמת לטונתס ועתה אס יש את נפש איש מנם (וידעתי ני דג רספלכס) לתת לנסף מוצא ולהיות ממיסדי נית חנוך הנעלים / הן נסך מסוים מידי שנה נשנה, או לשנה ולשנתים דגלו נא נגל אחיכם, הודיעו לצונכס את נל; למען יראו לנים ונן יעשו *) אחל המלנה ואחד הממעיט לעשות יצוננס הטוב שיה ונלנס שיים לטונה ואם נמסתרים תפעלו טונ> ומתן נסתר נלי יזנל שמכם עליו אך ינעם לנס, נדונים גס אתם לה/ ני אם אתם תחלישו, מעשינם ידנלו׳ פועל ילנס יסופל לנל, אס גס הפועל לא יודע: ואז תלנרו על T •* — אוזן איש נאמן׳ הוא יפרסם הדנל ושמנם לא יזניל * ונדרך הזה יקונן הנסן• (נ׳לנת יראי ה') על יל׳ ואולי נקלנ ימים ירבה ויספיק למלאות לצוננס ולצון אבינס שנשמיס׳ ועוג לנס כל הימים• ועתה שמעו צא גס אתס דורשי ל״ע! נתתם שמחה נלני, נלנלינס אשר הפצתם נישדאל בנחל הבשור, ווה שמו אשר יאות לו, ני שאגתם מיס ממעיני החנמה, והיה לנחל מלא על כל גלותיו לנדי נשורות ונחומים לנל איש משניל לולש אלהים ואוהג האדם, ני מי ומה יעצור נו להניא מחשנותיו על לוח׳ אם מלאו ה' לוח חנמה, תחת אשל עד עתה לא ידע אל מי יפנה ויעלוך דנדיו, הידפוס ספד מיוחד? לא תשיג יד נל איש לעשות נן׳ ואס יש לאל ידי ענותו תעצור נו לאמור: מי אמה לנוא נקהל ולא ידעת היטינודנייך אם לא? לא נןהדנר עתה, לא ינוש לדנד אתנס ני מתי מספר אתם, והמאסן׳ יהיה לו לאנן נוחן• אמנם 1 :) ועת לנס ני מלילו אגדת לחדל״ע והם יפילו העמי לננס נהמאסן» *