Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 51

SM ( 51 ) *4E מחצ3/ וכן נתו3 ומהרריה תחצו3 כחשת• (2) שמוש הפרטי ננחינת היות ההלננה ההיא אמת כנגד הרננות הדים הנמצאות עול נמקומות אחדים אשד עליהם יחד מפל שם:■ הררים + שמושו שמוש דמי הפלטים מן הדר נמו עמים מן עם, יקנן הדד מואב והדל שעיר וכדומה להן, וטעם הדיי קדם, הדלי קדש, שים כאין הקדם הלדיס דגים, וכן נאק הקדש* הנין 2' השמות האלו דאיתי למשל על מה שאמדתי׳ אולי ימצא החוקל ' המשכיל עוד נהנה ונהנה ואני לא באתי אלא ל3אד ענין רמי הגזרטיס ודנו׳ סנולל והנללס, וננן די נמה שאמרתי• י — ב־־־ל דבר לחנית דורשי לשון לגבר ולנל הקולא נמנתנס המאסף!*) לאיתי את האלם והנה כלו תהפונות/ בפיו ידבר ולנו נלעמו׳ מוצא שפתיו ידיו מאנו לעשות, ואמדתי זו לעה חולה תחת השמש/ וראוי לעורר עליו בכי אדם, ינחנו הם מחשמתס ויראו מעשיהם / ואז, ינינו ני נצדק דנרתי וטרם נל אומד ני אין כונתי להוכיח בכי אדם ולהגיד לאיש על פניו דרנו; ני לא נעל דנדים אמני, גם לא נסיתי לעשיית כאלה: גס לא אננילה מלין ולא אצנול אותם חמריס, ני לא יועילו דל־דנרים; השומע ישמע קול איש מלבר, והחרש גם קול תרועת מלחמה לא ישמע ומי חרש נאיש אוטם אזנו משמוע? אמנם את זה דאיתי ונתון אל לני, יום יזם אנשים לנים וכן שלמים ילנט נענין חנוך הנערים, אלו נפיהסילנרו את רעיהם נשער, ואלו בדפוס יוציאו מחשנותס, אלו ואלו יאמרו: "ני אין טוג למנות "האנושי נ״א לחנך את נניהס נדרך ישרה מגעוריו, ללמדו תורת ה'ותורת /כאלם נלדן היותר טוב והיותר נקל, וטו3 לנחור אנשים מלומדים עשות ״נדנד הזה; ונהיות ני אין' ניטלת נל איש לנחור לו איש ישר מלא ,חנמות, הן מטעם הננתו׳ אס לא ידע נמוד נאיש טו3 ומאוס נרע; •והן מטעם כספי, אם לא תשיג ידו די שנד המצמד והספדים אשד נס ״ילמדו; ואם מטעם המלמדים המעטים אשר יכשרו וישכילו בכל דנר ״מכמה ומדע / ע״נ טו3 וישר הוא ליסד נית חמך ולהושיב שם אנשיס ,מנינים נדרך גדול נניס/ נדוך הלמוד ונדרך ארן" וכאלה רנות ילנלו• —_ איל ץ *) המנתג הזה נמצא נניח סופרנו מעמיק סוד הג״חהיקר נ״ה זנוויל פרידלענדער ולא נודע מי הניאו גמה