Bikkūrē hā-'ittīm · 1822-01-01 · 1822 - תקפ״ג · p. Seite 25

( 5ג ) SW צהלון, נוסיף חת נח השאלה, ותעש לה קמים, האין־נתיר לאיש הישראלי לבקש תחנולת להכצל נצני מיד לאשר הניא אלקיס נידו לעונש חרוז, ולי לצדה גשעתה ואקדומי כרענוח לא מקדמעין, ובאלו אמרו מאחרין ולא מקדימין; אולם יש פנים לנאך. הואיל עי״ז יצא חפשי מחולי הנ״׳ל נמעט מחוסר סננה, אין לך דנד שעומד מפני פקוח נפש« והוא מותר ׳ והנה מה שיעלה המזלג מזה ע"פ הגמרא והסנדא, הוא גלות פני האסור מנל צד, וזה מטעמים: האחד שזה גלוי לתלמידיסהמתחילים׳ שעון גדול על האדס למסור עצמו לשוס סננה נשוס צד׳ ונמו שאמדו חז״ל ג' דנדס מזנידין עוונותיו של אדם קיר נטו נו’• ואמרו: אל יעמוד אדס במקום סננה ויאמר שעושין לו נס, שמא אין עושין, ואס עושין ונד, ואמרו עוד: לעולם ינקש אדם לממיס שלא יחלה׳' שאס יחלה, אומרים לו הניא זנות והפטר: וזה לשון הלמנ״ס נפ׳ י״א מה' רוצח ושמירת 'הנפש פסקא הי: הרנה דניים אסרו חנמים מפני שיש בהם סננות נפשות, ונל העונד עליהן ואומד הריני משכן בעצמי׳ ומה לאחרים עלי בכך? או אינו מקפיד ננך, מרק אותו מנות מידות׳ ענ״ל * א״נ זה שהניא עצתו לסכנה אף שהיא סננה קטנה לא אריך לתענד הכי ואין לומד דאזלינן נתלדונא נלקיימ׳ל בכל דוכתא׳ אפילו נרונא דליתא קמן, נמוינסקטן שנא על ינמהקטנה, יגללו זה עם זה׳ ולאמיישינן שמא תמצא איילונית או הוא סייס נו', אלא הולנין אחד הדוב; וא״כ ננ/ שמששיס אלף מתו חמשה׳ האחד נא ני״נ אלף ולינא חששא? זה אינו, שננד נתנלד ננמה מקומות דממירא סננתא מאיסורא׳ ועקדמקומו נחולין פ״ק דף ט׳ ע״נ על הא דנעו מיני' רב אנא מוג הונא ׳ נא זאב ונטל נני מעיס׳נו', איתיני לאה צפור המנקר נתאנה נו', חוששין שמא נמקוס נקג נקב׳ אמר ליה מיקא מלמית אסויא לסננתא? סננה שאני! א״ל לנא מ״ש ספק סכנה למימרא, ספק אסורא נמילחומלא; א״לאניי, ולא שאני נין אסודא לשננתא׳ והא אילו ספק טומאה נריהר ספקא טהור ואילי ספק מיס ממלין אסורים? א׳ל המס הלנתא גמילא ליה נו'׳ ענ׳ל הנמלא ומשמע פשוט דאסדינן נספק סכנת׳ מ״מ ׳ אפילו נמקוס שאין ריעות כההיאץמיס ממלין, וזה שטרח אני׳ דלא סלקא אלעתי׳ טעס החלוק נין ד״הד לר״הי ׳ להניא ראי' לסתור קושיות רנא ׳ שהקשה מאי שנא מההיא דמים ממלין, ולא הסתפק מנרייתא גופא נאומו עניןמצפול המנקד נתאנה, דלשס אין חילוק ואסור ת״מ, יק 7שס הנקנ הוא לפנינו והוא