Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 128

2^ ( 128 ) MB י / פרק שלישי♦ הקנאד, והנקמה נמצאו ייד מערס מקטנותם, ואף שהפעליות האלה, לא יזיקו לבני אלם נקטנומס; מנל מקום אס נניס לעסות דצונס, ולא נשפין סוללה נעלם, אז נעת נואס נימים והנה נפומות עלתה נצה הבשילו אסנלותיה ענני רוש, ופריו סיף מעופף• וחכם אחיל מהיר ונקי נמלאנת החנון׳ לו עצה ותנונה, ספד נת3 על שמירת הנניה ממלות אכזריות, את לנדיו קראתי מתקו לחני, לנש ריזלב תחת לשונו לנן אמרתי להעתיק מדיו פה, קחו את לקחי, לכו לחמו נלחמו, ושתו j»j עצתו האזינו את תודותיו ותושעון נשונה ונחת ונה לנד: הזהה אנות ותשתדלו למאוד'מנלתי הצדיק נעס הנעדיס או ליחס סנתו לאנשי זולתם נקיים נדני הזה, או לנעלי חיים נלתי ממדים למען הסקיטס מחמתם *) דאיתי ההרגל המגונה הזה שהוא משמור עול נהמה הורים, והוא סנה וודאית למדת הנקמה, והמל גאלו נדו ההרגל נכוונה מיוחלת לכן, השמלו אנות ממנו ההנאה והדחיה וההשלכה מנעם (גס חז״ל סוגו להזהיר על עניזהלע הזה ואפרו: נל הקולע בגדיו נחמתו׳ או שמשבר כלי כאלו עונד ענודה זרה) יחמנלננינס לעון אשר לא ינופד; לנן תיסרו אותם והזניחו על פניהם נמאול מאוד, לס יוציאו מה וילשינו מפני שנאה על אדם, או אסילנדו שום שמץ ודופי וגנות, ונאפם שנאת האיש ההוא הנחילו המר תמת לשונם ולא הגידו• ואס הצל להס איש, יהיה נדנדיס או נמעשה והמה נאים אלינסלצעוק חמס עליהם, תלמדו אותם:יסלחו להציש ההוא, ותהפכו בזכותו לאמור: שגגה היא מלפניו, ולא ניזון עשה זאת ואם ישים המעשה על לנו, יתנחם מאשר הצר לנס, אל תנקשו שאוכיח אותו, כי טונ הוא שיניד את חטאו, וידאה שאמס סלחתס לו, ותהיו יקרים יותר נעיניו, וישו3 לאהוב אתכם נפלים; אגל אס ראוי שמוכיחו אותו, ולנעול נו, אז תומלננינם 8לא נעשתה התוכחה והגעלה על המעשה אשר עשה נ״א נתנלית שלא י!יד לעשות עול נפעם אחר חה דלן המושר האחמי, כי לנר חיו3 הוא למשכיל 4- — 'י~--1 f ההרגל הזה נוזסשע עוד עד היום הזה, נשהנער מרסיס נסיר התימה ׳ ינעוע?רגליו ארצה, נדי להשקיעו יאמרו לו: הם הם בני! השלמן הזה סו היגנד או הנלוסוזיאח הדור הזה׳ רוק נא גידי, ואני אנהו w ינו ןא«מ 1?זה ימני (ו 7י להווה משעיה