Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 124

( 124 ) עלימו בלשונם העלג לצפצף ולהגות 37ריס ול3ו בל עמו ׳ ע7 ני יגד?, כגעד ויתבונן מאליו, או יזקין באולתו , ואבד שידו ותוחלתו: הגיעו ו1*או ד3רי הרשב׳ים ז״ל 3התחלת פרשת וישב " ישכילו וי3ינו אוהני" וגו'ע'ד שאמד שהתונח עס דש׳יי חמיו ז״ל ושהו7ה לו שניאורו אינו מספיק, ני אין מקיא יוצא מדי פשוטו ודקדוקו; ומה יאמרו הגויס אשל ס3י3ותינו 3המונחס עמנו בלשוננו אשרהנרתס 3ה יותר גמולה מהנדתנו? הלא סיס יד לפה, הלא ינצחו אותנו בטענותיהם, הלאיאמרו: רק עסשנל וקטן, העם הזה, תמת שבא הה3טי1ה מהנולא י״ת אלינו \ ואמדו דק עח חנסוננון הגוי הגדול הזה; לא טוב ה37לאשר אנחנו עושים להשליך אמרי נוינו עטרת תפארת לשוננו, לנו ונתחזקה בעד עמנו ונעל־ לשוננו הכתן 3ידי זליס, ולא ננשיל עוד ילדי בני ישראל המצפצפים'והמהגיס בלעג לשון אין בינה, ונדבר בשפתינו הברורה נגד מלכים ולא כבוש, ונבוא לזה בלמדנו המקרא נפי עה שיורה עליו פשוטו ודקדוקו! והמשנה והתלמוד הנסמך אליה, וההלכות המסתעפים ממנה ויתחזקו עי״ז הזנדתנו בהם 3נח העניניס המדעים, וקודם התחלתנו ללמוד התלמוד יאות ללפיד מ3וא התלמוד,והוא הגיון התלמוד ונבין נו הבנת פשוטו והגיונו, מבלי השבוש והחריפות של הבל ובהבלות זמן רב על הלנה אמת ואפשר ענ״ז לא ננון בה האמת ולא נגיע נלל לתועלתיות הנזנדות והמכונות ממנה ויסעקס שכלנו תחת התישלנו אותו ׳ ומה גדלה טעותינו ברצותנו לק3ן ולאמת הלגדיס ההפנייס המתנגדים נעצמותס למאמר המתפשט בתלמיד ,אלו ואלו דברי אלהים וז״ם" אבל אשמים אנחנו ושגגה נחבר ל3יאוי המאמר הזה, כי לא יחלטו החנמיס זי׳ל מה שגזר הפנו המושנל ראשון והוא "שלא יתקכצו שני הפנים בנושא א' ובזמן א", אמנם נונתס 3ו מה שאמדו׳ ני ידוע שבעקדי הדתים לא 3א 'המחלוקת נלל, אבל נפל המחלוקת בסעיפי הדהים נפי התחלקות סברות החכמים ׳ זה יאמר שהסעיף לומה לעקר המקובל אסורו וזה ידמהו לעקר המקובל התירו, וכן נענין טומאה וטהרה ודומיהם ולבן סבת נולס מיוסדים על לנרי אלקים חיים׳ ורצונו׳ על העקרים המקובלים, מצורף לזה שהכל לפי הזמן והמאורע באשל. הערנו לפנים ויולה גס זה מאמלס ז״ל בתלמוד #סחים פ' מקום שנהגו, "תניא, בין שאמרו להדליק בין שאמס שלא להדליק, •שניהם לדבר אמד נמכרנו" אבל העקל שבידם ,יחיל ולביס הלנה כרבים ״ מלבד שהוא עקר מקובל אמדו יתבדך אחלי דנים להטות, הוא גם עקד שנליי , כי הלעות שאליהם יסכימו לביס המה לעות צלקית׳ ני מקור