Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 114

( 114 ) *«ä צן שקל המה אין נהם מועיל, אלקיס עשה לנו הנפש הזאת, צחי! היא בתיללתה בדה היא במלעה וכל איש בריא בלעת בתחלת השקפתו, יכיר את אלהי עולם ה' בעלותו ממטה למעלה, הארז לפניו תלש א דשא תוציא עשב, תעשה p פדי ועצי יעד, מינים ממינים שוניס עצמו מלספר, ולכל אחד עתו לבלו ׳ ומהמה יחיו מיני החיים כלם אין מספר להמס, ונפרדים איש מרעהו נתעצומותס, במאכלם בנויהס ונפרסם, ואלו היה הכל עשב אמל׳ או אם אן עשבים כלס ולא ען, או ען ולא עשג, אין היתה היצירה דלה ואומללה ונמה מיני חיים אשד בהם ימלאו חסרונם, נעדרו אז, ואס הוציאו תנובתם לעת אחת, לא היה להועיל — המיס בעבור רוב צירם *דגר הרבה מכמו התנינים — המקנה שתחת ידי אדם, יפדו וידנו מסיתו יער — משקלי העיפות ונצותס, לפי ערן הרוח שינשאו עליו, וכן לאשם חלול וכנפיהם פדולות וזנביהם חלות לחתוך את הרוח ולעוף בו — משקלי הדגים ותמונתס לפי המים שהם גרים בה, ובל זנל יכיר את הנקבה סממינו, ולן נהפך — ולא נעלם מאתם, המינים אשד רבצים עמהם בשלום, ואשל נלחמו אתם, וצוררים אותם — וכן הס יודעים כוחם׳ במי יוכלו עמול, וללחום עמהס, ואת כליהם שבסס ילחמו. וינוסו ממי שילעו שאין להם כת לעצור כנגדם, יש מהם כאלו מתו בחורף, וישוב וימיו בקין, ויש מהם אוגי־יס לחמם בקין להיות להם ניעי החורף, ויש מהם ניסעיס לארצות החמים נהגיע ימי החרף, ונעבור הסתיו ישובו למקומם, ולנל מין ומין נפי תכונתו ותבניתו, הונן לו מחיתו ־־־ ולאה אין נשמרים הס מנליון חרון, ני לעולם לא יושחת דבר, והשחתתו לעתו, רק תכונה להכין ניצר אחר, ני אלו לא יושמת הזרע בארן לא יצמח או יפרה וירבה, ואלו לא תשחת הביצה נשאם מגצת עליה לא (מצא האפרוח, ואם ה' אין שומיס, וחושב חשבונם למקטנס ועד גדולם, שיעמדו לעל לעולם שוא שקד שומרם, אן עיני ה' עליהם לטוב, הוא מגנם ונוצרם לרגעים, הוא יס;ם וגם (הוא הכינם הוא שומרם והוא מצילם* עתה בוא ברוך ה 1 תכלוף את כל הדוברים עתק על ה' אלוהיהם התועים ז לברי תוהו, ואומרים לא הוא, אפס מיסרי עולם אמעה אחים המה, האש והמיס העפר והמלח מקלס היו, שנים אין מספל להמס אין מושל ואין לולה אין כגיל ואין מצוה להם, אפס חלקי האש ולקיהם התדיעעו יחד והיו למו שמש, ומלק׳ העב׳ס שבהם הכוכבים כלם וכסיליהם, והשמש באשו הנמל רתח את המים ואת העפר והגיעם יחד, עד אשר התלכדו חלקיהם והיו לאחלים, ואלה תוצאות הנמצאים אתנו נלם, והיו לזד®