Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 87

( 87 ) K2 נהיות שלג ונפש הנעל כלות אגן אשר יקבל נל הרשומות ה׳יזלועית עליו, ונפי הלמוד שיקבל ממיליו, ונכי המדות והנמוסיית שרואה מאנותיו, ושארי חגרת האלה אשד תעטרהו, כן יתחקה גלגו ונפשו על ני יזקק לא יסוד ממנו, אס ינלות' עיירת עצורות בלבבו, אז יישר לכת, אס ממלות דעות אז ילך אלמות עקלקלות; לפן לאוי לרשום 3לומ צבו מלות עוגות ופמוסיות בדות, ולמלאי נפשי מתשגות אמת ולינת קדושים־ 3ם רז החיוג היא על היולעיס גינה גתיקין הנפש ומלותיה שישתללג להוציא ממשנתם אל הפועל ולא ינחלו תחת לשונם ־ ועתה אחל פרק ראשון*) מי שמוליל גן ולא ישתלל נחמנו, אס העצלות יליס או מממשגת און ואולת ׳ לומה למי שמוציא נקי נפיס היושג נממשניס למען הפילהו ניד האורנים לדמו, לספיך לאלן מדירתו ■ ולאב העושה נאלה שלא משים עינו ולנו על פרי נענו עליו הנתוג אומד : עוני שארו אנזרי ונמה מקומות מצאנו, והמה נכתונים בדידי חז״ל המזהירים על השתדלות החניך ׳ ואמרו: נל המעמיד גן לשע עיניו נהות, עול אמדו גדולה הצלת נניס לאבות, מהצלתאנות לבנים וגלומה רנות (נהיות שאחרית כטי3 והרע מתפשט ננל חל/קי הזמן ונופות הגנים בכלל, ולא נגנליס לנד נרפש וגוף הגנים עצמם נ״א יתפשטו על מספחותיהס תולדיתיהס, ועל שאדי חלקי המדיני וחנלת אנשים נכלל) שהנליאות וההליכה נלין יפדה, והיותו אומן ונקי במלאנית וחנמית על פי הרוב תלוים מהחניך הטונ או הלע, שמקבל הנעל מהוריו ומוריו* הסלעים *> ני, היזורא המשכיל! אל מנהל גריוון לאמור, ני גמע לדג ידור המח?ר הלזה, חלילה לנו להגיא גמנתגנו דנריס אשר לא נדח, ואשר יתחרחרו רע, נדרס נל!ןנ לגני להגמינס על אגן הגוחן אס בצדק וגמשפע דגריו־ קראו גון מעל ספר מנחת ערי אין האמן על הפסוק לדעת וזכמר, ומוסר ז יג0 ייה שי|מיו יזז״ל על הפסוק וחכמת המסכן בזויה ע״ש ועוד נמשל התלמיד חנס בוגרי חכמינו הקדושים לכלה, מה כלה מדקהטז גלזכשינויה ואס חסרה אחת מהן אינה כלה, כן הי׳ח אס חסר דגר גתלמווו אינו «'ח, ימי יכחיש שגתלמילו, הל? גס דלן אדן ומדות? — לנדכמצששיס* I