Bikkūrē hā-'ittīm · 1821-01-01 · 1821 - תקפ״ב · p. Seite 62

3» ( *6 ) «5 גאות <פשר למלאות 3טנו מעדני ומטעמי הציידים שהנינו להטעים מגו. ולא שם על לבו ני לא לרובם פרושה הרשת וייא ידע כי בנפשו הוא j עד יפלח חץ נידו, ונולי ומאות הלהוט באמון חילות הצפור ישכיל שסגד הענין בהפך מה שהוא ותכסהו פלצות, ויתרחק מבית תענוגיו, המוליכים ,אותו מחילות לעבדות• ולהתנצלותי שפלשתי הפסוק הזי! האחרון על דלן סרסהו ודלשהו בהקדיס המאוחר׳ אגיד שלפי עניו» דעתי נן מונדוז הוא להגנת טעס כפסוק ני אין יחס לפסקת עדיפלת מן נבלו, לא עס נושא הפסוק שלפניו׳ ולא עם שלפני עניו (אף אמנם סנן סגד מרנן מפרשינו) ותהיה זאת הפסקאאם כן הצעה תלויה בלתי זמר נושאו עד בוא דברו אחריו זה שמו צפור, ואליו מוזל אמורנית כנוי מלסנמדואס שהוא קודם אליו. ולהחזיר זאת הפסקאאל הלהוט (נלע״ל) סלא יצדק בעבור שני הנשואים ( ד*ל שוד ואויל) העובריס בין בתר* שני הפסוקים האלה, וגם ני אין מיתת השוד או האויל במן׳ ואל מם זסליק מינה ( שהוא אייל ) גס נן לא יתימס במשרים ני מוסד הענש גופיי לא נפשיי. ורק נצפוד הכלוא לשעשע אזני אדוניו בצפצופיו הוא יצדק ומתיחס בנהוג שגעולם ובהדגש הצפוד באבדן חירותו מל לו ממלת צערו. וניח יפלח נמו׳ גדלס כאבו ונפשו עליו תאבל׳ ואינו נושא עול קולו בשיי עד שובו אלחפשיותו* ודוגמת הקדמתו המאוחר מצאנו/ ׳ ראינו, שפירשו למקדמונינו אזל מפיהם אנו חייס הרא״בע בפסוק זבובי מות יבאיש יגיע רש׳י בפסיק ונר אלהיס טרם יכבה (מנוותיהס רבים) ועדיפא מינה בפסוק ואף לאמתן תעסה נן שהוא סוף פסוק מבדים י״ז »"ו שמונדח להקדימו בביאורו ג׳ פסוקים בסיף י״ד שלפניו ׳ והיא הענק הענק לד וחכמי זולתינו קדמוני באקדים המאוחר הזה לבאר הפסוק נמהל צפור אל פח ונו׳ באשר ידאה המאה בהעתקת ת״נ״ך לאיטליאני להמנם הנדל טיאודטי• ועדיפא מינה מצאת הון שמלך הממשיל, (או מפסיק ׳ הפסוקים) מסייע לי בפירושי בהפרידו פסוק משלי השוד והאייל / מפסוק ,משל הצפוד לבל יקשר התחלת האחוון הזה עד יפלח חן וגו׳ עם שלפניו• כ״ו זורס שצום «1ע'נ'מ זול חששי מכתב