Bikkūrē hā-'ittīm · 1820-01-01 · 1820 - תקפ״א · p. Seite 62

4 י, ( 62 ) ויקוו לעשות ענ3יש והנס 3אשיש, ני אין כשידי העמיס (היקליש גלשונותם לגוייהם) שילי לשון עיל• ולקוצל השגתם דמו 3:פשם היות מעלת השיל 3משקל התנועות הנחיש והיפידות, ונהחריז פינות סמי כל מאומד, ולא ילעו ני תפאלת השיל הוא דוממות ממשנותיו קוצר מאמריו ורחנת עשתנותיו תאריו וציוריו לפעול ננפש יתר על המאמר והשפיל ואל תדמה בנפשך הקורא הנעים! ני נדעפנו להלעיג על שירי הקדמוניס ואיזה אחרוני׳ נשילי נן גנירול, אלחריזי ו3ן פאלקיירא לוצא׳יטו פראנק״א ויתל המחנלים , אשל גם המה נחלו נמרוז ומשקל 3שיריהס ־ — חלילה לנו נזאת! ידענו את לוח3 לננס וגדולת שיריהם המלאים על נל גדותס פחשנות רמיות והם ידעו נסגולת הלשון ומה מתקו דגליה׳ לחיך יטעמם, אך נונתינו על השועלים הקטנים המחנליס נדם ישראל. הם מתעים את נעלי עס ה' ללמדם לשוןעלנים, וגפנים המאסף אי״ה תראה דוגמת מלאכתם ותשתומם הן על זאת ידוה ל3 כל גנון, יתאונן אדם חי ואים הל3• 3ן נעזב פאנותיו ואין נידו ני אס מנתם אחת קטנה חדות עליו׳ןנדונס׳ הישליננה נאשפתות חוצות? לאמות וכנים אינה ישנצון ננדיל ועופדת? הה לשון ענר איך נאספת אל עמך, ואין איש משים על לב? — הן הגיע תור המדע בכל העמים, יומס ולילות לא ישנותו ללמד לנניהס לשון וספר. ואנחנו מלוע נשנה עצלים וטמוני יד י• — נא אחינו נקימה ונחיה אנניס מערמות עפר! הן גנל חסד ס' עלינו נדור הזה ולהורות נתן לנו אנשי חיל חכמים וננונים, העמלים כל ימיהם להגדיל תולה ויפיצו נישראלאת מחנלותם 7נלי אמתי להדויכס נתודה ונחנמה, ואנחנו נמאן קחת מוסל ונמרה את פיהס? הנה אחינו! שימו איש את ידו בכף אתיו, נלכה נאי «חד ננשף לבקש את המטמון אשד נל הון לא יעדננה, אנשי אמת יאירו את הנתע, על ממרוס יזרח לנו שמש צדקה והי'לאוד עולם י *) התלת שאלת אין אי; לה מיןוש וענין לזמננו, גי אן מודעת זאת חית* נימים ההא, אין נאספו היזתותים, ואל תי יפנו, וכתה נאגען לאוד« י־ציאו המאנרים הה®, ויען «כל;את ללא תועלת לנו, לכן השמנונן אות? רבוי ר,«יציא ■בכרוי הזיזי•