Bikkūrē hā-'ittīm · 1820-01-01 · 1820 - תקפ״א · p. Seite 61

( 61 ) , י<3 אשר ׳לפנים נגן אלהים נין ענותיס הימה צמרתה, מטעה גאון צני, ועל סנינותיה האריכה עאלותיה, ליפיה קנאוה גל עצי ע7ן > וגויס רניס חמדו שנת נצלה• — אך עת שדשיה על גל סננו/ אפס קוצר ונוטע אין ״ נפרצו גדליה ותשנלנה •דליותיה, הה אל מללי חל3 שאולה ירדה , אל יודל* נול היתה מפלתה! — — לולי עזרא נצדקתו הותיר לנו שליל נמעט, ואנשי אמת גדדו נעל עוללותיה " להקים נדיח ודלתיס על מספר שלשיה, מי נכו ידע מאומה מצחות מליצותיה, ונועם שיריה?-- אמנם אנשים ההם (זכרס אלה לכוונה) הניחו נדכה אמריהם נשמרם ספלי תנ״ן אשר נשתלשלו אלינו שמילה מעולה/ ונולה לה' מסדו על הטו3 אשד הגיע נזה אלינו, ואס מצער היא, ילחנ מני ים נל3 משכיל להכיר מעלת הלשון ולדעת את סגולתה־(נהקיש משלש על רעהו, וממאמל על מאמל) ויתרונה על יתל הלשונות (נהצינה את הצומת והפעולות והתנועות ננפש האדם נפי טנעס, נאסר נזכיר אי״ה נפנים המאסף)' גס ’וספק נמתי מספל התינות הנאים נכתוניס לנתו3 מליצה צחה 1 ולהודיע את מחשנותיו לדעהו מנלתי השחת את סגולת הלשון ונועמה ’ נאשר תלאה נספרים לניס, למומחנלם היות רועים עלגנעת המליצה, והמה נשפלי ילאה נפש הקולא נם, ולא ימצא מחשנותם עד אחר יגיעה רנה יש אשר נחר להורות עומק שכלו על הנקודה, ויצאו מנתניו עקודים נקודים ונלודיס ויש אשר ירניג פסוקים ומאמרי חז״ל ומאמרי זהר ודנרי המפרשים נמאי דסיים פתח ונמאי דפתח סיים עד3 ל3 מכמה לשונות זרות ׳ נמו שתלאה הדוגמה 3מכת3 איש ידוע(ונחמול את כבודו להזכיר את שמו) שרצה להרנות נשנחו של אלם גדול וזה לשונו: "שאלתינהו לכל "נחותי ימא ים הגדול שם מנ״ז ואין מספר לגדודיו שמה תרמסו כל "חיתו יער הלבנון מוציא פירות נעונתיה ועדנא דקניע ליה ותליא "נממד הניחו נקופסא דק מחספס כתי3, והיה נכתי״ג נלדתו יש אם "למקרא חיש אם למסורת והעוף נאכל נמסורת אין עוף אלא מורה "חדשה מאתו מצא שמואל נת3 ספר אוהב ארדוף אשיג אחלקם ניעקב "ואפיצם נישראל שמעתמא מנדרין נעלמא וכסיא לאנקא וכ״ע נוטלין ״מניה לגני אנניס לבנין וסואל של קולות ורצפו נלחייס ונו' ״ ומי שלא נחה עליו רוח ננואה אין נידו להנין בונת זה המאמר * ויש אשר נחלו נחרוזים נמקום אשל קצרו ידם לדנר צמות אמרו נלננס החרוז יורה את מחשנותינו וימלא את חסרון ידיעתינו, ויחדזו שור נבור, וממזר נתור, אנשים ויתושים נמות ועלמות, וטעם דנריהס נטעם ריר חלמות ויש אשר נשירים פנו לאדמת זרים ויקמו משם זמורות להטיעס נכלם ישראל ויקוו