Bikkūrē hā-'ittīm · 1820-01-01 · 1820 - תקפ״א · p. Seite 57

^י■ ( 67 ) קורי ענניש ויאמרו עגומות חןשיס הם׳ לא עלה עליהן עול מורה ומצוה׳ ועל מיס מתוקים אשר תשאגון מגאר חפרוה שלים׳ יאמרו מריס הם* על כן עליכם להשגיח על דגלים קצרים שאציע לפניכם פה* ואלו הן: (א) ראשית חכמה יראת ה' ונאמר יראת ה' ראשית לעת והוא שתהיינה מליצותינם וספורינס כוללים ררני יראת ה' ורוממותו ־ (3) שנהעתקות השירים והזמירות/ לא תזכירי שמות העצגיס הקדמונים שזכרם היונים והרומים גשיליהס ונמוסריהס, ואחריהם נמשכו כל משוררי זמננו גאימפ״א, ולא כאלה חלק יעקג׳ לא ישמעו על פיכם־ (ג) אל תשימו גכלינסשירי חשק לגרי עגגים ואהגה ׳ נמו מקצת שירי עמנואל ולנים משירי משוררי דודנו גנל העמיס/ הסירו מנם שירים ומליצות אי ספורים שתוכן רצון» אהגה׳ האהונה ליצר הלג, ושנואת השכל הוווג ׳ ואל ישיתו אתכם צחות לשונם ויופי מליצתם, לשומם גין אגני קולש אשד אמס מתהלכים גס * (ד) חדלו לנס מדגל או מהעתיק מליצות וספורי,התולים להתל גאחיכם וגמעשיהס הן לכלל או לפרט כדרכי הסאטיר״ע׳ לגל תהיינה מוסרינס הטונים לצדיס געיני שומעיהם ולצניניס נצדי לורשיהס, דגש וחלג תהיה מחת לשונכם׳ לדגל געכוהוגדרן מוסר ונגוד הגליות ותמצאו חן געיני אלהיס ואלס (ה) נהיות מגמת פניכם להודיע צמות לשונינו הקדש אל תשימו גגולנם'גלמוד דרכי הלשון לנד לדגל צחות ולנתוג צחות, נדרך שמלמדים דרכי לשונות של חול ׳ אגל עד הים הגדול ים חכמת התורה יהיה גנולנס, שעל ידי דעת הלשון על מכונו תגינו לעם אמרות טהורות שגמולה/ ולגר קדשו שגפי נגיאיו וקגלת אמת שהיתה גיד חכמי המשנה והתלמוד שיסודתן נהדרת קדושת הלשון והמליצה הנאדוות נקדש י ועל זה הוכחנו נשני המנתגיס אשר רנו עליהן מקצת מאמינו גני ישראל, ני לא עמלו על הנוונה היקרה שכוונו גהן וננד ראיתי ידיד נפשי גמנתנן הנ״ל שמגמת פניך וליעיך מנייד לדרוש גאלה / לשקול נמאזני פירושי הקדמונים ז״ל ולגמור את היותר קרוי לפשט, ונמקום אשד לא יספיקו לנס דגליהם, תגחדו משפט עיניכם לפרש חלשות נפי עניינו׳ וזה דדן נאה ותפארת להולכים נה, ני מה טוג ומה נינים שנת יחליו חנ^ים מקש י ני ס אזנם לחכמה׳ מסלסלים ומחנקיס אמרותיה גין כן ונין כן אתם עושים טוג, אס תמצאו דגר, העליתם מרגלית מיס החכמה נל חפציכם לא ישוו 3ה, ואס אין׳ סוף סוף התגוננתס גלגליה החמוקים. ואת לנגנס לחצתם נמימיה המתוקים ני המזמה וההתגוננות גרגרי התורה תמלאנה הלג מחשגות טהורות׳ ויטהר מהגליו ומדרכי יצלו. שעל זה אמר שלמה מזמה תשמור עליו מגונה תנצלנה, להצילן מלין רע