Jahrbuch für Israeliten · 1863-01-01 · 21 auf das Jahr 5624 -1864 · p. Seite 92

92 תעמוד מרחוק, מוזר בין אחיך כמשכנם לא תחר, מהם נעזבת זיו נמלאת, תפיק נוגה, תשלח קרניך ובין שורתם לא תצהיר, לבתה נצבת; — שור עם עני, שור לנר זח! בו תהל כל מקורך, תופע כל תלאותך שור באור האש הקטן, ומחזך תחזה בו תציץ כל מוצאך, תזרח מבואך: בשלהבת שלהבת יה גויי הארץ חצהלת רוחם בהפלא ופלא החיית ־ ומה חגמולתמו? תחת כבוד קיקלון, חללה יפעתך, איך נפלת! עור תשרת אותם, נהיית אהה כעבד למו! — Uebersehung des Herrn (5. Lern er. הנר הזה האציל מאורהו על אחיו אלה העומרים נגר, והוא לעבד נחשב אין מי מכברהו טובו שכחו בגדו בו בגד. שם מרחוק יעמר שם יופיע אל האחים לא ירהב הרע, הן יפיץ נגהו יאיר יגיה אך גלמוד נצב בדר באין רע. גם עמי־־הוי מי זה יעצר כח להגיר חבלו, בלאומים גורלהו חלף טיבו יגידהו כחוח כמקרה הנר הזה כן מקרהו גם הוא האיר אל עמי הארץ באש רתו נחל מאל שמים, ואותו הן יפרצו פרץ עלי פרץ בוז ולעג הה ישתה כמים.