Jeschurun · 1871-01-01 · כרך שביעי (1871) · p. Seite 2

ft נאמרו רק ע־ד ■יליצה; מש דנריס מי, .מגז ל. נריג המקומותאזר שס ייחסו לה׳!עולות ותכונות אשר אק נאיזח . לאלוה אמת (דת שהקרה הוא מלות וכיוצא ט אשי נאמת יש ט תונן נחמד) השתמשי מילת כנינול להעיר pb הקורא שאין הכמה כאן להנשים את כטרא אצא להראות מתיו ומחת צדיץ, ונא*■ ראיתי ט עתי לא «*•לה מחאת המלה סאת התאי אמרח, לשישה, למוות דעתי ולהפיס דנותי עליה נמאמנ/כיה. ננוא; התחילו להשתמש נפלה הזאת נימי ד עקיגא; עיין מכילתא(«פ משתא ז7 נדה ומי מק) ״נל זמן שישראל משתענדץ ונר ד עקינא אומר אלמלא פקע) כתינ אי אפשר לאמרי נניגול“(ועיין "מדילז סתריה“ להרסיה גייסנו ל) ופוד ^שס (מס דייהי!וי נרה וישיט) "לדש סתום לתמי נרנני עיעה וכל פרנלס על סיס וכר כביכול «לה הקנה על סע זכר ום׳ אמר ד׳ *קינא דיין פפיה" ונמורשיס כקדיירס גמלא שמישה ער! נמה פעמיה, ס כמכילתא(שס, מס דטדה פ־ה פ׳ו ופ׳י, מנו דעמלק פ׳א) ונשפרי(נמוני פ מ־נ ופי פ׳ז י? צ־נ, דגמה ע׳ שי׳ג ת שסו) יננראשיחירנה [ע־נ') ופל׳ח ר אמד גדיל השלוה ונו־ ימקגמת אחרים] ינעפיקסא דר׳ נהגא אשר היציאה ייש נונער(ס׳ שקלים ק! פ׳ו ע־נ «קימיח אוזניה), ולפי קצת עסחאיז נם נעשנה מצא פעה •) so!זא נ־ «זים ק הקיח אגר ת«מ « וגו• מ!»נ מאצה• יזאת «מ וסאיז נמואד‘; י«תננ אד פאדת■ נדרן רליצ7 oc othar יאורס אץ־ המי\ הדכה נדניר:!sf ל־פ: ־5- V!t״,T ומי 0עןן לי״ד ־?יייזי, ־ י—־ רצי ביתי בי7 ד־ pH I