Jeschurun · 1865-01-01 · מחברות שתים. א - ב. (1865) · p. [Seite]

m יאיצו אייצ: 'כרת׳רק, 5טו«אה ־העיקרה מפורשת'5<jWfr ולפ׳ז' שפיר■ כתבנטו&אתעצס ("סומאא-מת" פ’ב זדי) אארי אישר ־הביא ה§15וק'־דלל'הלו1ע'?גו';',לצי שאו&אאירהלפה הרי'׳הוא'דין'חזרה-ולא מלנרי 1סיופדס״^אק ־שצחו־ דאיצו נקרא •זרם ז־הא אף' הל'« צקראיר ^דבד׳ פוופדם״־אלא שזה־ הוא ונר שעיקרו-מ׳הח ושיעורו מל׳ש ולפיכך יש צח/־מזדה האלומפורש בתורה; זה>ינר5יךלענץ םפקדלתומרא״נק למיץ!5w פרח ־על ־ביאת «קדש(וע*ך3פ'נ ׳מהלכות״טזמאת־מת^ ידצ>־6ה שדיייק־הרמב׳ס-נכאה מקואות ■׳אצן'יש להטומאה־דץ תודה דהיינו להיותה צתשנח־כטומאה שעיקרה מ־פורשת־גחורהר ונ»: סרה-־ השגת הראצ׳ד(שה־ 0־5 ה׳ ם*ו)־דגול1דדופיך«י• אינןמפוולזיסגתורה;־(ועוד אפשד־לומר רדרשחיד׳ע ־בחולקיפ£׳ היא רק אסמכתא פויזש הכ׳מזלר' ישמע^דאמר הלנתא גמיד לה־נאראין;לה דין תורה כלל,־דהל5תא נמידאינה״הלימ!»נואר בתי״ט פ־אדונחיש׳מ׳ג) ^זמצוה־מבהרחג׳כךדאק ליש־דין חזרה והייני יאק הולכין 5ם»י5ןן לחומדין ואין הנטמא נהן:חייג: כרת.על ׳ביאת ־ מקדש־׳*־— ומפני;ה האריך הדמלס נפיא הלכה ל;לימן,טעם ־לשנת׳ מפני ימי־ טומאת *«שא־ מת נחשבת כטומאה המפורשת ביוורהיי־והניז־הלימ׳גדש־הלמת "אושזיך,: הניא רק תוספתא־ ־זר ולא ■ יאה׳דנד-י־הרמלה׳ נפיחשו למשנה״זלכן יזכה־ ששרא אליגא-רגי׳תרייי״ד אמנם׳ חח׳ש בפ׳ה מהלכות "טומאת מת" ובהלכןתי״3יאת המקדש׳,' (פיג) משמע דלהרמב׳ס״אף-הל׳מ נקראתי דם׳ ■(יש לה־'דין תורה, רק בטומאה יש עוד לדון אם היא מפורשת בתגבס לילך נספקה לחימרא ולחייב^כרת על! ביאת מקדש• —י; ודבד״התוספתא fvjsrn;■יפה!.לפ;ד’.הר?ן?;9”דםפק דאוריתא-.מה׳ס לקולארק'חז׳ל-הקמיה^כ-בטומאה.קחמירו יק בדבר שעיקרו מה׳ת אס ־יפיל הספק-אם *ש בו כשיעור או לאו• וכ'כ הרחב׳ס בפיח מהלכות'"מקואות" (ה׳^זל״חפני