Jeschurun · 1864-01-01 · מחברות שתים. ג - ד. (1864) · p. [Seite]

(Ä _ . צ'נ מל 'מצא אותה מהדשמצא-נושאיה גתדלדלה‘״גדלותם, (צרה"במיעוטם ־והיא בעצמה ־היושונם שבלמגומזקבלה וסגרה (ם־צתן שנת’דלותה־ ומיעזעה;דלות בעליה דומזעוטם ׳־׳ךחה ^אחר׳־שצלו׳-אנשיה ונפוצר אנה זאצה לגיך־גויי הארצות $צ»פיןו נלשונות״הגוים יההסי;ומקזרלשו3ם־הננחדרשכחוהז וצחי ■שאמ^־ ויתערבו ־ בגויס: וילארר למעשיהם, תסכה גשבפיס שנה׳שלגלות סל׳שכ^גקדולר^מצי־הע^-־לשונמיוכמהשאוזר (^הם ךאצי*«ד5ר: אשדודיח׳נואינם "מכירים לדנרז״יהודת ^שאנ^ז ועס;'־5לעור הכתוב וחצי בניהם־זודכד •אשמרת - ז&5אןד־עם־ו<ע5ך^ינ& ׳«ירים למר, יהולילר, צאס־ בזצין אאיא׳הקצליקרהלהס־ זה ומה גס עתה בגלות האריך מ?"אשריא3דרםפריצרוחמרינו רשעי האומות הסכלות ואגזז ל^מות ־הרבצת אשר היו באומתנו/־'והיה כל:/ה •סנה׳ לקצור אל&ון• העברי ומעוטה; ־ועוד אחרמתזקה ההאלשעמדה מנגד ^הלזו מאתנו־היתה־נסנה והיא שהמשתדליס בחכמת התודה מצי בעלי ־התלמוד הניאו הלשין ההיא הנבחר וכמברמאמךהס נצשזןארמי־ברנשהיא לה*ק שנשתבש ♦ ואולי לא עשחה־מחירה 'אבל-להכריז׳ כי נשתכחה הלשון אז בזמן חיסל להחלמוד־ לסו «גי חניל התלמוד ניתר מארבע ־מאות ושלשיס שכה־ אחר החותן־ וגלות הע־ם כי נחסם שנת־תתיא־ לשטויות שהוא שנת באלפים ומאתיס׳־ויזמשיס־ותשעה ליצירה; אגל«ההתנצלות לראשונים •והגה גס־ בימים האלה זסקהזה דאיתי־ לאתחניס .«חכמי התלמוד והס ההולכים אחרי עקבות הדאשזניס במשאם ויואנס בישיבותיהם.♦נעת עסקם י כתלמוד• לאדידנח בלשון יעצרילבד אבל-־יחברו אליו לשון עם־זעס ולאד ירצו■ להנדיל 3יז' הקדש ובק' החול ועליהם אני ׳קורא: ־ונכיהסיחציימדבר אשדודית' אל תקרי גליהם אלא בנאיהם וגם המלמדיס לתינוקות החכמה הזאת־ ידרכו כרכם ואין ־מן הפלא שעליהם ־יאמר הכתוב כפשוטו♦"ולסבה הזאת החזקה נשתכח הלשון וכמעט