Jeschurun · 1864-01-01 · 1864 · p. [Seite]

(כד.) מוכרח ליחד הדבור לכל אחד, ולהשיב לכל אחד ואחד חשובה מיוחרח- א) נחחיל מהחכם מונק. הנה בהחלה גס הוא לא נסן אמון לדברי שפר הארין אלחכמא ולדברי אנולפראג, וחשב כי הס מלבם " הוציאו מלים ויחפאו על הרמב״ס דברים אשר לא כן, ולא היו ולא נבראו רק לשעסס בדמיונם. כי היה הדבר גם אצלו קשה ורחוק להאמין, כי אין אפשר שלא השחמשו בעלילה זאס מסנגדי הרמב״ס ז׳ל. אמנם אחרי ט נודע לו להחכס מונק מי הוא מחבר ק׳ האריך אלחכמא וכי היא אלקפטי, בן דורו ובן עירו של י ״י עקנין, אז אמר עם השפר כי מעסה הוא מוכרח לקבל עדותו, כי בודאי שמע דגר זח ממנו. ואשר לא נמצא מזה דבר ולא חצי דגר אצל שופרי ישראל וחכמיו, וגם לא אצל מתנגדו, הוא לדעתו (וגם לדעס נרמולי) מאשר לא היה תרמב״ס יחיד בזה ועשה רק ממה שראה הרבה זולתו עושים. — ועל זה יש להשיב כי אס אמנם אמת ונכון הדבר ט נלכדו אז רבים ברשת זו טמנו להם, הלא דברו גס נגדם קשות עד כי הוצרך הרמב״ס ז״ל לחבר מאמר אגרת השמד להסנצלוחם. — ועי' בדברי הראב״ד נס׳ הקבלה שכתב: ואחר פטירת י' יוסף הלוי ז״ל חיו שני חירום וגזרות על ישראל וילאו נגלות ממקומותס אשר למות למות וכו׳ ואשר לצאת מן הכלל מפני חרב נן חומרת שיצא לעולם נשנת חתק״נ (נשנט יהודה נמלא תתק״ס להוציא ישראל מן הכלל ולא יזכר שס ישראל עוד וכן לא השאיר לחם נכל מלכותו שם ושאר וכו׳ ומפני כן לא יכלו גרו (ר״ל בנו ובן אחיו) של ר' יוסף להושיג ישיבות אלא גלו בראש נולים למדנה טוליטולה וכו' וכו' הירא את ד' נס על נפשו פ״כ — והנה ר׳ יהודה אנן ענאס הלך לו אז מפאס לאחלב. ר׳ 'יסף קמחי ומשפחתו עזבו מקומם אשר נספרד הדרומית והלכו להם לפרונינצה, וכן ר׳ יהודה אבן חנון גלה מימון ספרד לעיר לוכעל 18). ונין אותם אשר הערו למות נפשם ומתו על קדוש המס היה גס ר׳ יהודה אנן שושאן רני של הרמב״סנפאק1,), י— אחרי כל הדברים והאמת האלה, אס נאמין לסופרי ערב כי הרמנ״ס “•) עיי קולוס.היהודים למהר״ן גרען ח׳ו צד קמ״ה רל׳ו ורמ׳א. יי) עיי חמדה גנחה דף (י. r . . 8 Jescharuu