Jeschurun · 1857-01-01 · (1857/8) · p. Seite 27

(21) מגרביים שהרכיבו האמונה והחקירה ביחד ולפי דרכו נצד!4 תף והשיג את המדברים " שלא היה בינילת שכלו המנסח אס המושגים לפרסיהס להסכים ולהשלים מהלך נפשו ורעיוניו מס למודי שימת האצילות והתגלות וההתפתחות של רגוי הגגודיס והשנויים מחיק האין סוף חרון שורש האחדות > ומס יתר השימות הקרובות או המתדמות אליה / או הפונות אל ההנשמה נאחד סעיפיהם אף בנטייה מועטת " וגזר על כל המחזיקים בס שאינם רק מדברים בלבד, ר״ל שמוציאים פןהשפהולחק דברים מדומים בלבד' ולא מ זש כ לי 0 בהשגה ברורה חכה . (pi תמצא להרמבמ״ן מתלונן על ככה בתומתו באגרותיו ליעקוני שאינו זוכה להבין דבריו כל עוד שיוסיף לבארם ילו , לכה יטענו החכמים קרוג ויתר הקנטיאים וההירנרט ים וזולתם על נעלי האחדות המוחלטת) רען שרובם היו גס מליצים ומשוררים חשב עליהם שהמה רק ממשלי משלים הולכים אחר הדמיון וההרגש ואינם מעסיקים וחודרים בפנימיות המחשבות והרעיוניס , או חשדם שהם מתעים זולתם מתעופפים על כנפי רוח דמיונס נאשר. ישא איחס ׳ ומאריכים נצחית הלשון ומשלים ומליצות לשחד את צב הקורא מצד אחד, ולהטעותו מצד אחר שיחשוב על דבריה ם שהם עמיר,ים ונשגבים עד מאד. ואין 7י אומר וסלה בלשונם לבטא נל פנימיות נשפה נחיה ופשוטה, ואם אמנם ידענו ני פלטו (נחירי המקובלים ושאר חכמים הנמשכים אחריהם שרחז וחתרו באמת הרנה מאד להעלות על ספר וליטא גמרס אמש את דוממות מחשבותיהם הקשים על שכל ההמוני . והר״מ בעצמו העיד נאגרותיו על פלטו שדבריו עסוקים ימכלים (לפי שגס אריסטו *נדו ונשאו) יעל הראב״ע שכנהו החנם הרב , אמר שהיה -נמו אאע״ה ברוח וכד יאע״א כהאנרת הזאת חשודה לחזייפת עכ״ז אימה בדויה סכל יכל, נכ״ו מצאנו נם לרוב חזקי הדמיון וההרגשה וחלושי הדעת נעמיס וננגי ברית וביסוד בהמון המקובלים שנחרו נכונה ובזדון בלשונות עמוקות ומשליות להסתיר פשיטות דעותיהם או עכירותן זכהזחן שהם בעצמם לא היינון לפעמים בציור