Jeschurun · 1859-01-01 · ה' תרי''ט · p. [Seite]

(»)׳ 5י־מסמ**«על tJrl סקפיז^ל זמקדמה» מניר מס מה לק פעס wir«! ועתה ל!1י נ׳מן נמנו w’jy^ «אאמןידסס* *איולא ri'pWf'öTi'w«? מדזה 5!8פ מיקב ע5 מראילמפיון?•-מד^א ל«זר כאזרענוה צדקכמר אמר1<^&אמ%_־אמ^ יכל נא לעבדן איו 06ר «והלכיזילפגין נאמת •ומאדם וגלב פלס; זלא לציסי לקבל יו דס«סל «צי«ה־פנרזרסתי אסר *שם הוממז ■לסנדלי מה מנין הקצינים הנכבדים?*». יוימ*' ודה דווי־רי j -מסלס «ים,־«קהט מעוין הסתומים! .ואה־.ילמיסו ישד «ל שי• ׳לי«ם-ליינ:ריס־;.־ואמו«אמי לק^לם,.« גליתי מנס<כ<*אין עקרמונסי רק<«ציא־ס)ןכ מעגס־ילי{■oft *בלמי הי שיתפשנו הסמל ס»/סון* «*ושל&ו*. וש;.«׳ל*ףועיל־%אףלהדלד מלה«ופ.עם פועלי און ועימדי מל הירינוויג, על זאס אשא בפד בשד על רוע ימלי, כי ארדוף להשיגהו *פמיד, וכאשל אמלסי אן הנו הוא בידי, ועוד «עע ואינט, וכתע נמלס ידדי, כי עשה יעשה לו כנסים, לעון> בשירם, לאס נא אדזגי הסכם מלאן סאלקיס מה גרס סססד על סנס לאיש בשפ «לן ישראל 5ן שאול אשל השד אח אבנר שבא על פלגש אביו, אשה בעבור הסשד מה נערו ממנו אבנר ויהי לו לאויב, .והתקשר־ פס ־דודער: .מזשב אליו אח כל המלוכה, ואחיז נהלג גס הוא מיואב, ואיש בשת עשר עבדיו, וכל זה כ^בעיי הספד הקזן הזה, ואף אנכי מאז נסוג ■אסיר לבי ויירפו ידי, כי פאב לפעץז-׳עיוסההוא בסשק נמלץ כמקדם, וסי זה לי כאש עצור געצמותי, כלכל לא אוכל, לאמר עד מה כבודי ^לכלמה?עד א« סוגיון נפגר וידכאמני'במלים?״ נבאןתצו5«« אנוסה לנצס?'ולהסנזכקצס? ־■■*"' ״■cc:r.•- r'i“ t ״T .־ ד... ז־־ז ׳*׳;; <-.־׳.״■ ג••*". .-,ף־ע .*ר.נאליאס אשד«לכתי כל פמסתי «גז,:,;זה ארועס,שדם,'לשקוד נסח נפשי על סגור «פר הזה, ולא «מי מל נם* ולא ^נמ-יסידי, אמנן האמה אגיד ולא אכסד, כי על זה עתסמו אני בכל יום, וכי הי ראוי לי לקיים סוב תולש עם ירן. אח שיגיעת סדהם משכסתעון, וסי;לי לקדם חציו לא וסלי. לפס, לעסוק מסצית סיום.בפמססי״ומאציסואהי׳ קמש לדלפסנק באסל «10 כאשר גם מעלתך. לא בזל מיפת ממסה בעבורו ".ולא מסק מעתק* רק«וקל בבוקר תמיד, סרסלאסו מביתו סיזצס, אגלמהאצעקינל.?עמ66 מל ממס לבי על זה 1 אס גבול־ מולם כנר השגתי , ותהלוכות מי אדם, ומנהגה מר מניתי, אמרתי לא אזכור פודימיס מקדם ןלאאדנר גזס דביךכי מס סעגר עגל: . ״׳.■•*׳ ’ראה־ גא הזרתות התות והיגיעות הגדולות אשל אני ttro בערך «ז* לישדם תהלה,.אשד אם הייתי מדפיסו לנד, לא הייתי מנזה ננו7י, א^ל6מ ולרניע ליפוק על דלתי נייד עם. לאסוף ■סתומים i נאשר אני ־עןנמ עתה.<?יו« שותף עס אפיו נדו , ד אין דרכי נכך מעולם, אף לא הי׳׳בניתיה לסצו toi