Jeschurun · 1859-01-01 · ה' תרי''ט · p. [Seite]

ז^מעםחם-סשהן׳ומזמהי אגל אודיעך אדיניחוה שלדעיזי חחקם לפשות כן * יודעים המה כמתי שהם crfivf ארחהוזדשיס ואךמדאגהדמגרשלא יהיז נמנמו אתנו ממאיס חלקנו האדסום והכעסים חציזח ומרירים, אז לגידי! את עצמם oft כגר ־עלה, גאשם שהם מןהמשמאילים מגו מלרכס באמת או לשיססניה*■ אלה ־ואלה עוטים על פניהם חסום'הקנאה לה* מוחגים עלים בקולם קללות נחרצות להשכיח בחרופם אח יחי תר פס וחסייס שמחסדיס אזחנר יעיד: על ־מסידזחס ויען כי מחוך שלא לשמה הארס בא־ ועושה לשמהע״ב חמצא ביניהס לפעמים איש גא׳ הפך לגן כיה עד שרודף אותנו בחס לגבו, לחשל נא'ואראך מה שעשה צי אחד מהם הנחשב לשד וגדול בישראלי יאחר חסרנסי קהילתי שסבב לראוי! ארצית שמוח בא לעירו ושבח׳ שם ומאני ששמע חפי אח שמעו לשם וצחהלה^ הלך לקבל «¥ ומגלם יחלו לא סשך הגדול הזה איד ססחיו לדגל עלי חומה ולהסיח ־ני אח הפמס ההוא אשר אני וכל אשר לי מסירים גילו, ואין «pn שמשב לרתוח פעמי איש שלא ראהו מעולם אם לא מסס הלכה למעשה שאני יכל גט גילי מאותן שזוורת־ין ולא מפלח? כי יקשה עלי להאמין שקנא:לעצמו קה מחמא שסצקחי על דבריו אחה פעמים בחבורי. ואפס לדק ייגעו.כל אלה ואל יאהילו שאוחזים מכליהם אח־־ עיני העם והשלמים תופשי מורח ’הראשונים בלא לב ולב, שאל נא אזחםויגידו לך אם נכון־ לנס בטוח באלם הממקדסיס והמיטהרים שהם טובים ממט? גס דמם נמר ולסיעחגו נחשבים * ואן* שאימי מן השטחים בפיר *וזשנאס לא אכסה תוזך. שפעם אחת ־ משלחי ביבר^זה וכך היה המעסה ד איש אתל מראשי׳ המדברים אשי לפאט נאיז אשכנז היה למוד לשפוך בדרושיו ׳ולספריו לכיס תמחר חעח חניכים על הל איחד דבר חרש זעל כל חשנה ממ1 וסל כל מקצר פדד החפלות וכו׳ ולא חלק בין נושא וטחן לאחל*» ולא נין אסור למותר ולא גין־אנהג להלכה ולא בין דוחק השפה לאותו שהשעה מחקחו כנהוג-ר״ל כנהוג שלא לסלק«c למרס נקהלו עליז המשגים ראשונה בעדתו ויפצרו מ לקצר נם הו» את התפלות ולהעמיד חבל משוודס בבית האלהים , תהי» שחזק ו.עציו ימיהם או שעתה עה עליו. איר תיש עתר ועשז קרצזנם^; ווניל קמו עדו כל ישן משן וסרסוהו מדקוהו ויטמי