Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 103

(103) אין מכאוב כמכאובי אשר עולל לי " שברי הגדול נים מי ירפא לי מי ינהמר וישיב את נמשי? ואס בזאת אחד בוא עלי שנר על שבר לא מהרתי נמלא את חפצך להיות לך למשענה בהוציאך נאור מכתבי חכמי זממו העול חרה ותכעם בו? השרם תדע ני רק השוכן בשח ושאנן יוכל להקשיב אזנו לחכמה ולהטות לנו לתבונה ואני לא שלותי ולא שקפתי כי עוד חם לבי בקרבי ורוחי עוד רגזה מעצב יגון. אכן למען תראה ידידי כי אין נפי רמיה וכי לא באתי רק לדחות אותך מגרים של מה בכך גס היום לא אראה את פניך דקס זאחוה לך לעתי על איזה עניניס ואס ימצאו דברי חן בעיניך תתן להם מקום כישורון ותהא בטוח גי שאס'ד יהיה עמד להשיב את נפשי ולהשקט את חחי אשובה אראה את פניך בעדנים אחרים הנוגעים לחכמת ישראל ולדתנו הקדושה . זה ימים ושנים וחכמים שונים מחכמי זמננו אשר נתן ל׳ חכמה ותכונה נהמה יחנו לבם לדרוש ולתור אחר שרשי המלות הזרות הנמצאות כדברי חכמינו ז״ל בתלמוד ובמדרשים לדעת מבטן מי יצאו ואיה באת נזעם להודיע מקורן ומחצבן ולהבין הוראותיהן הכוללות והפרטיות . גם שמו עינהסעל הקמשודס אשר עלו נהם ברוב הזמן יחלק הכותבים על השגיאות אשר באו בתוכם ברבות הימים מהעדר ידעת המדפיסים, סקלו המסילה דשח הדרך ועשו העקוב למישור ובפרט החכם והדרשן המפואר ילידי וכן עיד מהר״ר יחיאל מיכל זקם ה!א הפליא לעשות נספרו היקר על הקדמוניות וחכמת הלשון שבדברי חכמינו ז״ל אשר נבר יצאו לאור שני חלקים ממנו והראה לנו הדרך אשר נלך בה למצוא עלנכק פשר המלות הזרות אשר השתמשו בהן רבותנו בעלי התלמוד והמדרש והכלל העולה מתוך דבריו הוא ט למען נת לעיקר נונת חכמינו ז״ל על תכליתה 'במקומות אשר בחרו מלות משפתי העמים ובילד נכריות הספיקו צרינין אנו לחפיש ולחקור אחרי תוכן המלה הזאת כפי אשר שמעוה העם בזמנים מזמנים שונים ד רק למען אשר יבינו היטב המק הפס את דבריהם ופירושיהם השתמשו נעלי התלמוד והמדרש נמלות זרות אשר יצפצפו המון פס בזמניהם ולדוגמא לא ד לנרר