Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 90

(W) ודע נא גם דע אהונ נכנד ונחמד ונעים j ט נ״ה הצליחני ה׳ ונחר בדרך האמת במאמרי יה. ט לא על|פי אותות חיצורות אני שולל מהרמב״ם את הספר ההוא , כי אם על פי מופתים נאמנים אותיות פנימיות אשר לא תסבנה ולא תשקרנה. ט חדרתי ת״ל בלב הפילוסופיא של הרמב״ם . (ט שמתי לי לקו בכל מחקר לבלי לעמוד החוצה > כי אם לבוא אל היכל דעות ומחשבות הסופטם פנימה ולהבין בספרים —) ועל פיה הראיתי : כי לא יכץ למיימוני לדבר כן דברי ם׳ הנמצא בשום פרם; ונאותים הדברים רק להולכים בדרכי הפילוסופיא של הראב״ע , אשר מרחק רב גינה ודן הפילוסופיא של הרמב״ס , כרחוק הפילוסופיא של אריסטו והפילוסופיא של אפלטון — — והכל דנדם חדשים ת״ל ולא קדמני נס אדם ונס שערתי שם לנכה זמן חבור הספר ההוא והחלקים שממנו הורכב , ובאתי במשפט על כל הנעלם שם י — והגר נותן לך תשואות חן חן• ט שלחתי לי בטובך דברי ירדנו הרב בעל החן" אשר במחילת כבודו לא מצאו בעיני חן ־ ט מה שיצא לחלק שם ולומר , ני ס׳ הנמצא כולל שני מגינים. גוף ופירוש , נאמרו: " הספר הזה אין בו כי אם דבד הרסב״ס מאיזה מקוסות אשר נבר נאמרו . ונודעו בדפוס ובאה (צ״לובא) עליהםפירוש;" הוא חילוק ללא אמת. ואראך איזה דוגמאות לע״ע המבטלות דבריו בביטול גמור: מה שאמר: פסקא טדוע. עד והאדר, הוא מדברי הרמנ״ם באחד המהומות ומן הראי׳ נח הוא פירוש , זה אינו כי לפי דגטו הרי לא אמר הרמב״ם בפסקא ״ טדיע » רק נכלל שקיום הברואים באדר ולא בפרס שקיום הנפש נאדר , וא«כ איך יוכל הרמב״ס לומר אח״כ : » יאחר שקיום הנפש באויר . חה לא נאמר רק בהפירוש המתחיל בתיבת : * והראיה ״? — ועוד שאמר : כי פשקא] ואחר שקיום הנפש כו׳ היא מדנט הרמנ״ם נאחד המקומות p אמר נלינוס « ואילך המה דבד הפירוש והרי נפסקא ואחר שקיום ״ שואל ואמר : מה היא הנפש ואס הוא מתפשטת בכל הגוף וכר ״ ואס יהיו הדברים מן » אמר גליגום » ואילך דבר הפירוש . אס כן לא באה תשונה כלל בנוף הספר על