Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 65

(5»> ומחבורנו הגדול וכר. ואין ספק שצריך להיות: ,בז׳ מסנהדרין מחבורנו הגדול(»ר״ל פי׳המשגה) . ואס היה ספר הידכנר כתוב נעת חנדו ס׳ המצות, היתנן שהרמב״ס היה קורא סי׳ על המשנה חכורי ה ג דו ל . פת לך נא וקרא אה הקדמת הרמנ״ס לס׳ המצות" ומן מנה אם כתב הקדמה זאת קתס או לאמר חכור ס׳ היד . נס מהשכתנכאמצע ההקדמה : »ומפני זאת הכונה נאתי וראיתי שהוא ראוי שאשים תחלה בפתיחת הספר מספר המצות כלם פשה ולא תעשה. ונו׳ עד הייתי נפוח מזה 1 אין הכוונה על ס׳ המצות שלנו נמו שהבין הוד מש״ש במקום הנזכר אלא על מרן המצות פשוש בראש(או בדפוסים שונים בסוף) ס׳ הי ד שמסכים והולךבמנין המצות עם ם׳ המצות " כי כה אמר הרב שם; »ואחר שנשלם לי יה הפרן ( ר״ל אחר שגמר בדעתו לשים מנין כל המצות לפר עיניו בטרם החילו לחבר ספרו הגדול כד שלא ישכח אחת מהם) והשתדלתי לעשות הספר ולזכור המצות כולם זכרון מוחלט ומספרם בפתיחת הספר התעוררתי אל השרש שכנר עלה בדעתי זה שרם רנות והוא מה שמונים מן המצוה« וכו׳ ר״ל שהסכים לעשות ם׳ המצות שלנו דהיינו מנין המצות עם נתינת הטעם למה מונים מצוהזו בפני עצמה וכו׳ ולהקדים שרשים ראויים לסמוך עליהם במצות ובמספרם . (ו) יהנה בעיני הרמנ״ן ונעל החינוך לדבר פשוט וברור יחשב שחבור ם׳ המצות קדם לס׳ היד שנן דברי הרמנ״ן בהשגתו לשרש שני וכבר חזר בו בחבורו הגדול וכן נסוים השגותיו על הנרשים ויי׳ל " וכן יש במאסר דברים נזכר מהם בחבורו הגדול שם ונשארו ביה בטעותם . וכן בהרבה מקומות. וע׳ בם׳ החרך פ׳ נשלח שכתב וזיל וכן מ״ש בחבורו הגדול שחזר מזה וכו׳ . ולא הייתי מאריך בענין זה לולא דברי בעל יוחסין שכתב בפי׳ (י) מ״ש הרמנ״ס בהקדמה ד ח״ל : עד שנעל ס' המציין המסילסם ונו׳ אולי •חנאר נמ״ש נאגרת אל תלמידו הסשינ יוסן> ק יהודה (ppr) ח/׳ל: ורג הפן ני# pj׳ העצוס (אגרש הרמים דן> מ»ז ע״א דפוס אסששלדס .) 9