Jeschurun · 1857-01-01 · Heft III. (1857) · p. Seite 49

המודה מלה ■גד ולות עמולןות ׳זעצומית ־־, לסן ינמם אלא מי שהוא במדרגתו כר והוא זצ*ל לנר מי ואלה המשפטים נעסוק^הנה אמי שולח מלאך לפניך וגו׳ מאמר ננמ פלההמה ועל הירח ולגרים מיצרם אין ראו' שינינס כל אלם, ויה 'הוא אמרו שים אוד הימז הוא מאור השמש«ע*כ . ויאשם מאד מה זה ,לא מ ר ל י עלי ו שהואחנר גפירוש האורה, אמדי שראה נעיגיו הפירוש ההוא , וכפי מה שנהג'נעלמו להלאה נמהלל כל חינוריו, כי הס טונים ומועילים מאל לכל אי שיקרא נהם השאכלית יפה כז׳ ושהם (אינם) כשאר חיגוייס ״? סויותלקשה עול מ״ש נסמוך: "ולולי יה החכם הליכר ר״א א״ע ז״ל אסר העירני על ענירס רניס ולאידעחי אלא אתר שחנרחי פירוש המשנה והחיגור שקראתי משלה תורה וסי מורה מנוכים . הייתי מעירך על סודותיו שרמז נמינוריז ונספדו , ע״כ . ומה כנד מאד למצוא פה כוונה מומת " וגס לא־השפיק לעצמו נאשר אמר כי העירהו הדאנ״ע איזרשחנר ס׳ מו״ג , רק כירוכלאחשיג גם פירושו למשניותוחינורו משנה תורה, אעפ״י שמוח זה מעצמו" מי מויג הוא החינור האחרת כזמן ממנו? וכל זה *אזק לצו החשד , 5י גאו מעשה יד זר נמכיזנהזה, והוא אמל־ מאלה המאוחרים,׳־ אשר שמו להם את היאנ״ע לאות ולאזפת אשר אליו ילדושו ולאורו ילכו , ואיש כזה יחס פה מהלל, מגת־ מ על הראגיע נפי הרמנ״ס גן דודו וצעיר מאגו .■ אך ‘למען לאיפלא נעיני הקורא, למה לא נמצא זכרון לחיגורי הראנ׳יע זולת *זה ־המקום , נס נמקוס אמד עוד נכל שאר סארי הרמנ״ם, ולח משים עוד תחת עטו לאמר: ,לא ידעתי נהם אלא איור שחגרתי פירוש הממה ומשנה הורה ומו״ס', ה) ויפלא עוד איך יתאחד זה המהלל הגדל• על צל ומורי הראניע , עם מה ששונה ומכפיל נאגר» לחצמי מדשיליא אזהרות ותוכחות נגד המאמינים גמרת הכיכניס וקודא אותם,סכלים ואילים וכתנ : , דעו רגזתי שכל אותם, המרים של גזרת הכוגגים שהם אומרים יארע כך ומייללו שלאדם ימשוך ויודה כך ״ אינם לכד חגמה פללf^b 7 סעשות